דף הבית » Blog » המגזין של וינטג' שופ » צילום פילם למתחילים – המדריך המלא ממצלמה ועד פיתוח

צילום פילם למתחילים – המדריך המלא ממצלמה ועד פיתוח

המגזין של וינטג' שופ

מדריך מעשי לצילום אנלוגי

צילום פילם למתחילים מהמצלמה ועד הפיתוח

צילום בפילם יכול להיראות בהתחלה קצת מסובך. אין מסך שמראה מיד איך יצאה התמונה, אי אפשר למחוק ולנסות שוב, ולפעמים אפילו לא ברור איזה פילם צריך לקנות או מה עושים איתו אחרי שמסיימים לצלם.

אבל ברגע שמבינים את השלבים, צילום אנלוגי הופך להרבה יותר פשוט.

במדריך הזה נעבור על כל התהליך מההתחלה ועד הסוף: איך לבחור מצלמת פילם שמתאימה לכם, מה לבדוק לפני שקונים, איזה פילם לבחור, איך טוענים אותו למצלמה, איך מצלמים, איך מוציאים את הסרט בצורה נכונה, איפה מפתחים פילם בישראל ומה עושים עם הנגטיבים לאחר מכן.

המטרה היא שגם מי שמעולם לא החזיק מצלמת פילם יוכל להתחיל מכאן.

1 בוחרים מצלמה ← 2 בוחרים פילם ← 3 טוענים ← 4 מצלמים ← 5 מפתחים

למה בכלל לצלם בפילם?

בעידן שבו כמעט כל טלפון יכול לצלם מאות תמונות בתוך דקות, הבחירה לצלם בפילם עשויה להיראות קצת מוזרה.

מצלמת פילם לא מאפשרת לראות מיד את התוצאה. מספר התמונות בגליל מוגבל, כל לחיצה על כפתור הצילום עולה כסף, ואחרי שסיימנו לצלם עדיין צריך לשלוח את הסרט לפיתוח.

ובכל זאת, צילום פילם וצילום אנלוגי חזרו בשנים האחרונות להיות תחביב פופולרי, במיוחד בקרב אנשים שרוצים חוויית צילום שונה מהצילום הדיגיטלי.

אחת הסיבות לכך היא הקצב.

במצלמה דיגיטלית אפשר לצלם עשרים תמונות של אותו רגע ולבחור אחר כך את הטובה ביותר. בפילם, כאשר בגליל טיפוסי יש בדרך כלל 24 או 36 חשיפות, כל תמונה מקבלת קצת יותר תשומת לב.

עוצרים מסתכלים על האור בודקים את הפוקוס בוחרים קומפוזיציה ורק אז לוחצים

לא יודעים מיד איך התמונה יצאה

זה אולי נשמע כמו חיסרון, אבל עבור רבים זה דווקא אחד הדברים המהנים ביותר בצילום פילם.

אחרי שסיימתם גליל ושלחתם אותו לפיתוח, יכולה לעבור תקופה מסוימת עד שתראו את התמונות. כשמקבלים לבסוף את הסריקות, מגלים מחדש רגעים שכבר כמעט שכחנו שצילמנו.

לפעמים התמונות יצאו בדיוק כפי שתכננתם. לפעמים לא. ולפעמים דווקא תמונה שלא תוכננה בצורה מושלמת הופכת לתמונה האהובה ביותר בגליל.

המצלמה מאלצת אותנו להבין צילום

זה לא נכון לגבי כל מצלמת פילם – קיימות גם מצלמות אוטומטיות לחלוטין – אבל מצלמה ידנית יכולה להיות דרך מצוינת להבין איך צילום באמת עובד.

במקום שהמצלמה תקבל את כל ההחלטות עבורנו, אנחנו מתחילים להבין את הקשר בין:

צמצם
מהירות תריס
ISO
אור
עומק שדה
פוקוס

אל דאגה אם המושגים האלה עדיין לא אומרים לכם הרבה. בהמשך המדריך נפרק אותם בצורה פשוטה.

האם פילם באמת נראה אחרת מדיגיטל?

כן, אבל כדאי להיזהר מהרעיון שכל תמונת פילם מקבלת אוטומטית "מראה וינטג׳".

התוצאה מושפעת מסוג הסרט, העדשה, החשיפה, תנאי התאורה, תהליך הפיתוח והסריקה.

סוגים שונים של סרטי צילום יכולים לתת צבעוניות, ניגודיות ומרקם שונים. גם הגרעיניות שאנחנו מקשרים לעיתים לצילום אנלוגי משתנה מאוד בין סוגי פילם ורגישויות שונות.

לכן חלק מהכיף הוא לנסות לאורך הזמן סוגי פילם שונים ולגלות מה אתם אוהבים.

איזו מצלמת פילם מתאימה לי?

זו כנראה אחת השאלות החשובות ביותר למי שרוצה להתחיל לצלם בפילם.

קל מאוד להסתכל על מצלמה ישנה ויפה ולהחליט שזו המצלמה שאנחנו רוצים. אבל מצלמה שמתאימה לאספן או לקישוט לא בהכרח תהיה הבחירה הטובה ביותר למי שרוצה לצאת ולצלם גליל ראשון.

אל תתחילו משם המותג לפני שמחפשים דגם מסוים, כדאי קודם לשאול: איך אני רוצה לצלם?

רוצים פשוט לכוון ולצלם?

מצלמת Point & Shoot היא בדרך כלל האפשרות הפשוטה ביותר.

מדובר במצלמות קומפקטיות שרבות מהן מבצעות חלק גדול מהעבודה באופן אוטומטי: מדידת אור, קביעת חשיפה ולעיתים גם פוקוס, העברת הסרט והפעלת פלאש.

מכניסים פילם, מכוונים את המצלמה ולוחצים.

זו יכולה להיות בחירה טובה לצילומי חברים, משפחה, טיולים, רחוב ורגעים יומיומיים שבהם לא רוצים להתעסק יותר מדי בהגדרות.

עם זאת, במצלמות אלקטרוניות ישנות חשוב במיוחד לוודא שהאלקטרוניקה אכן תקינה. מצלמה שנראית מצוין מבחוץ יכולה להיות חסרת שימוש לחלוטין אם המנוע או המעגלים האלקטרוניים שלה אינם עובדים.

רוצים ללמוד צילום?

כאן מצלמת SLR 35mm יכולה להיות בחירה מצוינת.

במצלמת SLR מסתכלים דרך העינית ורואים דרך העדשה שמצלמת בפועל. בדגמים רבים ניתן לשלוט ידנית במהירות התריס, בצמצם ובפוקוס.

זו אחת הסיבות שמצלמות SLR קלאסיות של יצרנים כמו Canon, Nikon, Pentax, Minolta, Olympus ואחרים עדיין מושכות צלמים.

מצלמה כזאת מאפשרת לא רק לצלם בפילם, אלא גם להבין בהדרגה למה תמונה מסוימת יצאה כפי שיצאה.

SLR – ללמוד דרך העדשה שליטה ידנית, פוקוס והבנה טובה של החשיפה.

Rangefinder – חוויית צילום אחרת מצלמה קומפקטית עם מד-טווח ופוקוס ידני.

רוצים חוויה מכנית?

יש משהו מספק מאוד במצלמה מכנית.

מותחים את התריס באמצעות ידית, מסובבים את טבעת הפוקוס, קובעים מהירות תריס וצמצם ולוחצים.

בחלק מהמצלמות המכניות אפשר אפילו לצלם ללא סוללה כלל, כאשר הסוללה – אם קיימת – משמשת רק למד האור.

זה גם יכול להיות יתרון במצלמה בת עשרות שנים: ככל שיש פחות מערכות אלקטרוניות, יש לעיתים פחות רכיבים אלקטרוניים ישנים שעלולים להפסיק לעבוד.

זה לא אומר שמצלמה מכנית אינה יכולה להתקלקל. תריסים, מנגנוני הובלת סרט, חומרי סיכה וחלקים מכניים יכולים בהחלט להזדקק לטיפול.

ומהי מצלמת Rangefinder?

במצלמת Rangefinder לא מסתכלים ישירות דרך העדשה כפי שעושים ב-SLR.

המצלמה משתמשת בעינית ובמנגנון מד-טווח שמסייע לקבוע את הפוקוס. בדגמים רבים מופיעות בעינית שתי תמונות באזור מסוים, וכאשר הן מתלכדות – הנושא נמצא בפוקוס.

מצלמות Rangefinder יכולות להיות קטנות, שקטות ומהנות מאוד לשימוש, אבל למתחיל מוחלט מנגנון הפוקוס עשוי לדרוש מעט הסתגלות.

מצלמה קומפקטית, SLR או Rangefinder?

אם אתם מחפשים…	כדאי לבדוק
צילום פשוט ללא הרבה התעסקות	Point & Shoot
מצלמה קטנה ליום-יום	Compact 35mm
ללמוד את יסודות הצילום	SLR
שליטה ידנית	SLR ידנית
חוויית צילום מכנית	מצלמה מכנית
מצלמה קטנה עם פוקוס ידני	Rangefinder
צילום מהיר של חברים וטיולים	Point & Shoot / Compact
אפשרות להחליף עדשות	SLR או מערכת Rangefinder מתאימה

ומה לגבי מצלמות 120, TLR ומצלמות מתקפלות?

הן בהחלט יכולות להיות נפלאות, אבל לגליל הראשון אין שום חובה להתחיל דווקא שם.

מצלמות בפורמט בינוני משתמשות בדרך כלל בסרט 120 ומייצרות נגטיב גדול יותר מ-35 מ"מ. חלקן גם דורשות צורת עבודה שונה.

למי שרק רוצה לגלות אם צילום אנלוגי מתאים לו, מצלמת 35 מ"מ תקינה היא בדרך כלל נקודת התחלה פשוטה ונגישה יותר.

בהמשך, אם תתאהבו בצילום פילם, מחכה עולם שלם של פורמטים ומצלמות.

אל תקנו רק לפי שם המותג

זו נקודה חשובה במיוחד בשוק המצלמות הישנות.

מצלמה של מותג מפורסם אינה בהכרח בחירה טובה יותר ממצלמה פחות מוכרת שנמצאת במצב מצוין.

כשמדובר במצלמה בת 30, 40 או אפילו 60 שנה, מצבה של המצלמה הספציפית חשוב לעיתים יותר מהלוגו שעליה.

מצלמה פשוטה שעובדת כמו שצריך עדיפה לצלם מתחיל על דגם יוקרתי עם תריס תקוע, מד אור מת או עדשה פגומה.

מה לבדוק לפני שקונים מצלמת פילם?

הגעתם למצלמה שמוצאת חן בעיניכם. עכשיו מגיע החלק שפחות כדאי לדלג עליו.

מצלמות פילם רבות שנמכרות היום לא היו בשימוש במשך שנים או אפילו עשרות שנים. העובדה שמצלמה נראית שמורה מבחוץ לא אומרת בהכרח שהיא מוכנה לגליל הבא.

התריס

אחת הבדיקות הראשונות היא מנגנון התריס.

מותחים את המצלמה ומפעילים את התריס במספר מהירויות.

במצלמה עם טווח מהירויות רחב אמור להיות הבדל מורגש בין מהירות איטית כמו 1/15 לבין מהירות מהירה כמו 1/500.

אין צורך למדוד בבית אם 1/500 היא באמת 1/500 בדיוק כדי לבצע בדיקה ראשונית, אבל אם כל המהירויות נשמעות ומתנהגות כמעט אותו הדבר – זה בהחלט סימן שדורש בדיקה נוספת.

מנגנון הדריכה והעברת הסרט

ידית הדריכה צריכה לנוע בצורה תקינה ולהכין את המצלמה לצילום הבא.

כדאי לבדוק גם את גלגל השיניים והסליל שבתוך תא הפילם.

בסופו של דבר, תריס מושלם לא יעזור אם המצלמה אינה מעבירה את הסרט מתמונה לתמונה.

העדשה

מסתכלים על העדשה באור טוב.

מעט אבק בעדשה ישנה אינו בהכרח אסון, אבל כדאי לחפש:

שריטות משמעותיות
עכירות
פטרייה
הפרדה בין אלמנטים
נזק פיזי
טבעת פוקוס תקועה

אם מדובר במצלמה עם עדשה מתחלפת, כדאי לבדוק גם שהעדשה מתחברת ומתנתקת כראוי.

הצמצם

אם ניתן לראות את להבי הצמצם, משנים את ערכי הצמצם ובודקים שהפתח משתנה.

הלהבים אמורים לנוע בצורה מסודרת. שמן על להבי הצמצם או מנגנון שנתקע עלולים להשפיע על פעולת העדשה.

פוקוס

מסובבים את טבעת הפוקוס לאורך הטווח.

ב-SLR בודקים דרך העינית שהפוקוס אכן משתנה.

ב-Rangefinder כדאי לוודא שמנגנון מד-הטווח מגיב וששתי התמונות בעינית מתלכדות כאשר משנים את הפוקוס.

מד האור

אם למצלמה יש מד אור, בדקו אם הוא מגיב לשינויים בתאורה.

אבל חשוב לדעת: מד אור תקול לא בהכרח הופך מצלמה מכנית ללא שימושית. בחלק מהמצלמות אפשר להשתמש במד אור חיצוני או באפליקציה מתאימה ולצלם כרגיל.

במצלמות שבהן האלקטרוניקה שולטת גם בתריס, לעומת זאת, תקלה חשמלית יכולה להיות משמעותית הרבה יותר.

בית הסוללות

פותחים ומסתכלים.

קורוזיה, משקעים לבנים או ירוקים ונזק למגעים יכולים להעיד על סוללות ישנות שדלפו.

כדאי גם לבדוק איזה סוג סוללה המצלמה דורשת. חלק מהמצלמות הישנות תוכננו עבור סוללות שאינן מיוצרות עוד, ולעיתים יש צורך בתחליף מתאים.

תא הפילם ואטמי האור

פותחים את גב המצלמה ובודקים את המסילות, הסלילים ואזורי האטימה.

במצלמות רבות קיימים פסי ספוג שנועדו למנוע חדירת אור. עם השנים הספוג יכול להתפורר ולהפוך לחומר שחור ודביק.

אטמים פגומים עלולים לגרום ל-Light Leaks – דליפות אור שיופיעו על התמונות.

החדשות הטובות הן שבמצלמות רבות החלפת אטמים היא טיפול אפשרי ופשוט יחסית לאיש מקצוע או למי שיודע לבצע זאת.

ומה לגבי פלאש?

אם יש פלאש מובנה, כדאי לבדוק שהוא נטען ויורה.

במצלמות קומפקטיות שבהן הפלאש הוא חלק משמעותי מהשימוש, זו בדיקה חשובה במיוחד.

בדיקה מכנית אינה זהה לבדיקה עם פילם

זו הבחנה חשובה מאוד כאשר קונים מצלמה ישנה.

אפשר לבדוק שמצלמה:

נדרכת
יורה
מעבירה סרט
משנה מהירויות
מתמקדת
מפעילה צמצם
מפעילה מד אור

ועדיין לא לדעת בוודאות כיצד ייראה גליל שצולם בה.

בדיקה מלאה באמצעות פילם משמעותה שטוענים סרט, מצלמים, מפתחים אותו ובוחנים את התוצאות. רק אז ניתן לראות בעיות מסוימות כמו דליפות אור, אי-דיוק בחשיפה, בעיות הובלת סרט או תקלות שאינן נראות בבדיקה יבשה.

לכן כשאתם קונים מצלמת פילם, כדאי לבדוק כיצד המוכר מגדיר אותה:

תיאור	מה זה אומר בפועל
לא נבדקה	אין מידע מספק על הפעולה
נדרכת ויורה	בוצעה בדיקה בסיסית בלבד
נבדקה מכנית	מספר מערכות נבדקו ללא צילום ופיתוח
נבדקה עם פילם	צולם גליל ונבדקו התוצאות
עברה טיפול / CLA	כדאי לבדוק מי ביצע ומה כלל הטיפול

והכי חשוב – אל תפחדו לשאול שאלות לפני הקנייה.

איזה חלק נבדק? האם מד האור עובד? האם העדשה נקייה? האם האטמים הוחלפו? האם צולם בה פילם לאחרונה?

מצלמת פילם טובה למתחילים אינה חייבת להיות נדירה, יקרה או מפורסמת. היא בעיקר צריכה להיות מצלמה שמתאימה לאופן שבו אתם רוצים לצלם ושאפשר לסמוך עליה מספיק כדי ליהנות מהגליל הראשון.

בפריים הבא: כבר יש לנו מצלמה ביד. עכשיו נבין איזה פילם מתאים לה, מה ההבדל בין 35 מ"מ ל-120 ואיך טוענים את הסרט למצלמה בצורה נכונה.

איזה פילם מתאים למצלמה שלי?

יש לנו מצלמה. עכשיו צריך להכניס לתוכה משהו לצלם עליו.

למי שמעולם לא השתמש במצלמת פילם, עולם הסרטים יכול להיראות מבלבל: 35mm, 120, ISO 100, ISO 400, צבעוני, שחור-לבן, 24 תמונות, 36 תמונות ועוד שלל מספרים ומושגים.

בפועל, עבור רוב המתחילים הבחירה פשוטה בהרבה.

הדבר הראשון שצריך לדעת הוא איזה פורמט פילם המצלמה שלכם מקבלת.

פילם 35 מ"מ – הפורמט שרוב המתחילים יפגשו

כאשר מדברים היום על מצלמת פילם רגילה, במקרים רבים מדובר במצלמה המשתמשת בפילם 35 מ"מ, המוכר גם בשם 135.

זהו הסרט שמגיע בתוך קסטה מתכתית קטנה. מכניסים את הקסטה לצד אחד של המצלמה, מושכים ממנה מעט סרט ומחברים אותו למנגנון ההובלה בצד השני.

פילם 35 מ"מ היה נפוץ מאוד במצלמות:

SLR
Rangefinder
מצלמות קומפקטיות
Point & Shoot
מצלמות חד-פעמיות

לכן גם כיום קל יחסית למצוא סרטים בפורמט הזה ומעבדות שיודעות לפתח אותם.

24 או 36 תמונות?

על אריזת סרט 35 מ"מ ניתן בדרך כלל לראות מספר כמו 24 EXP או 36 EXP.

EXP הוא קיצור של Exposures – מספר החשיפות שהגליל מיועד להכיל.

24 EXP – בערך 24 תמונות

גליל קצר יותר שמביא אתכם מהר יותר לשלב הפיתוח והתוצאות.

36 EXP – בערך 36 תמונות

יותר תמונות לפני שצריך להחליף סרט.

לעיתים מצלמה מאפשרת לקבל עוד פריים או שניים, אבל לא כדאי לבנות על כך.

למתחיל, שתי האפשרויות טובות.

ומהו פילם 120?

פילם 120 שייך לעולם ה-Medium Format – פורמט בינוני.

בניגוד ל-35 מ"מ, הוא אינו מגיע בקסטה סגורה אלא מגולגל על סליל ומוגן באמצעות נייר אטום לאור.

ניתן למצוא אותו במצלמות TLR, מצלמות מתקפלות ובמצלמות פורמט בינוני מקצועיות רבות.

הנגטיב גדול יותר מנגטיב 35 מ"מ, אבל גם אופן הטעינה והשימוש שונה.

חשוב במיוחד לדעת שאין מספר קבוע אחד של תמונות בגליל 120. המספר תלוי בפורמט שבו המצלמה מצלמת.

6×4.5 פורמט בינוני

6×6 פריים מרובע

6×7 נגטיב גדול יותר

לכן מצלמת 120 אחת יכולה לקבל מספר תמונות שונה לחלוטין ממצלמת 120 אחרת.

לגליל הראשון, 35 מ"מ יהיה בדרך כלל המסלול הפשוט יותר.

איך יודעים איזה פילם המצלמה צריכה?

לא מנחשים לפי הגודל של המצלמה.

מחפשים את הדגם המדויק ובודקים במפרט או במדריך המקורי.

אם פתחתם את גב המצלמה ואתם רואים מקום לקסטת 35 מ"מ בצד אחד ומנגנון קליטה בצד השני, סביר מאוד שמדובר במצלמת 35 מ"מ – אבל עדיין כדאי לאמת לפי הדגם.

במצלמות ישנות במיוחד קיימים גם פורמטים אחרים שחלקם כבר אינם נפוצים.

צבעוני או שחור-לבן?

אחרי שבחרנו פורמט מגיעה בחירה הרבה יותר כיפית.

אפשר להתחיל עם שניהם.

פילם צבעוני הוא בחירה טבעית למי שרוצה לתעד טיולים, אנשים, רחוב וחיי יום-יום בצבע.

פילם שחור-לבן נותן חוויה אחרת ומעודד להסתכל יותר על אור, צל, צורה וניגודיות.

אין כאן בחירה "נכונה".

לגליל הראשון הייתי בוחר בעיקר לפי התמונות שאתם רוצים לקבל ולפי זמינות הפיתוח באזור שלכם.

ומה זה ISO או ASA?

על קופסת הפילם תראו מספר כמו ISO 100, ISO 200, ISO 400 או ISO 800.

במצלמות ישנות יותר תוכלו לפגוש במקום ISO את המונח ASA. אם הפילם שלכם הוא ISO 400 והמצלמה מסומנת ב-ASA – מכוונים אותה ל-400.

המספר מתאר את רגישות הסרט לאור.

100 אור יום חזק

200 אור יום ושימוש כללי

400 שימוש מגוון

800 פחות אור

ISO	מתאים בעיקר ל…
100	אור יום חזק ותנאים מוארים
200	אור יום ושימוש כללי
400	שימוש כללי ומגוון תנאי תאורה
800	תנאי אור חלשים יותר וצילום הדורש רגישות גבוהה

אז מה לקנות לגליל הראשון?

נקודת התחלה פשוטה אם יש לכם מצלמת 35 מ"מ ואתם עדיין לא יודעים בדיוק מה תצלמו, ISO 400 הוא נקודת התחלה נוחה ורב-שימושית.

לא משום שהוא "הפילם הטוב ביותר", אלא משום שהוא נותן גמישות טובה יחסית במגוון תנאי תאורה.

והכי חשוב: לפני שקונים פילם, ודאו שהמצלמה אכן מיועדת לפורמט הזה.

איך מכניסים פילם למצלמה?

זה הרגע שיכול להיות מעט מלחיץ בפעם הראשונה.

יש לנו גליל חדש, מצלמה ישנה, ואנחנו לא רוצים להרוס שום דבר.

החדשות הטובות הן שבמרבית מצלמות ה-35 מ"מ הידניות התהליך די פשוט.

עם זאת, מנגנון הטעינה משתנה בין מצלמות, ולכן הוראות היצרן של הדגם הספציפי תמיד קודמות להוראות כלליות.

לפני שמתחילים

אל תטענו את הפילם תחת שמש ישירה וחזקה.

אין צורך בחדר חשוך – קסטת 35 מ"מ מיועדת לטעינה באור רגיל – אבל עדיף לעשות זאת במקום מוצל.

הכינו:

מצלמה
גליל פילם מתאים
ידיים נקיות ויבשות
מדריך המצלמה, אם יש

ואז פותחים את גב המצלמה.

במצלמות רבות עושים זאת באמצעות משיכת ידית החזרת הסרט כלפי מעלה, אך קיימים מנגנונים אחרים.

הכנסת הקסטה

במצלמת 35 מ"מ ידנית טיפוסית תראו שני אזורים מרכזיים.

בצד אחד נמצא המקום לקסטת הסרט.

בצד השני נמצא Take-up Spool – הסליל שקולט את הסרט תוך כדי הצילום.

מכניסים את הקסטה לתא שלה ומחזירים את הציר שמחזיק אותה למקומו.

עכשיו מושכים בעדינות את קצה הסרט – שנקרא Film Leader – לכיוון הסליל בצד השני.

לא צריך למשוך כמות גדולה.

החיבור לסליל

כאן חשוב במיוחד להסתכל על המצלמה הספציפית.

בחלק מהמצלמות מכניסים את קצה הסרט לחריץ בסליל. באחרות יש שיניים או מנגנון תפיסה שונה.

המטרה היא שהסרט יהיה מחובר מספיק טוב כדי שכאשר מנגנון ההובלה יסתובב – הסרט יימשך יחד איתו.

לצד הסרט נמצאים חורים קטנים הנקראים perforations. גלגלי השיניים של מנגנון ההובלה צריכים להשתלב בהם.

מכניסים את קסטת הפילם לתא המתאים.

מושכים מעט את קצה הסרט לכיוון סליל הקליטה.

מחברים את הקצה לסליל ומוודאים שהשיניים משתלבות בחורים.

מעבירים מעט סרט ובודקים שהוא אכן מתקדם.

סוגרים את גב המצלמה ומתקדמים לפריים הראשון.

הבדיקה הקטנה שיכולה להציל גליל שלם

אל תסגרו מיד את הגב

לפני שסוגרים, בצעו העברה זהירה אחת וראו שהסליל מסתובב והפילם נע בצורה מסודרת. אם הסרט מחליק מהחריץ – חברו אותו מחדש. לא מפעילים כוח.

סוגרים – אבל עדיין לא מתחילים לצלם

אחרי שווידאנו שהסרט נתפס, סוגרים את גב המצלמה.

עכשיו בדרך כלל צריך לדרוך ולצלם מספר פעמים עד שמגיעים לפריים הראשון.

החלק של הסרט שהיה בחוץ בזמן הטעינה כבר נחשף לאור ולכן אינו מתאים לתמונה רגילה.

במצלמות רבות מונה התמונות יתקדם עד 1.

מצלמות אוטומטיות מסוימות יעשו את התהליך בעצמן.

איך יודעים שהפילם באמת מתקדם?

במצלמות ידניות רבות יש טריק פשוט.

שימו לב לידית החזרת הסרט.

כאשר דורכים את המצלמה ומעבירים סרט לפריים הבא, הידית עשויה להסתובב מעט. התנועה הזאת היא סימן טוב לכך שהסרט נמשך מתוך הקסטה.

אם צילמתם שוב ושוב והידית אינה זזה כלל, זה לא בהכרח מוכיח שיש בעיה – המבנה משתנה בין דגמים – אבל בהחלט כדאי לבדוק לפני שמצלמים גליל שלם.

טעות שכדאי למנוע אחת האכזבות הקלאסיות היא להגיע לתמונה 36 ולגלות שהסרט מעולם לא נתפס בסליל. עדיף לגלות את זה בזמן הטעינה ולא אחרי שבוע של צילום.

ומה לגבי מצלמות אוטומטיות?

במצלמות Point & Shoot רבות התהליך פשוט יותר.

מכניסים את הקסטה, מושכים את קצה הסרט עד לסימון מסוים וסוגרים את הדלת.

המנוע טוען את הסרט אוטומטית.

אבל גם כאן כדאי לוודא שהתצוגה מראה שהטעינה הצליחה. מצלמה שמציגה E, מהבהבת או אינה עוברת לפריים הראשון עשויה להודיע שהסרט לא נטען כראוי.

לפני התמונה הראשונה – להבין את המצלמה

הפילם בפנים.

מונה התמונות על 1.

עכשיו אפשר לצלם.

אבל אם אתם משתמשים במצלמה ידנית, יש כמה מושגים שכדאי להבין לפני הלחיצה הראשונה.

והם הרבה פחות מפחידים ממה שהם נשמעים.

שלושת הדברים שקובעים את החשיפה

כמות האור שמגיעה לפילם מושפעת בעיקר מהקשר בין צמצם, מהירות תריס ו-ISO.

אפשר לחשוב עליהם כשלושה חלקים של אותה מערכת.

חשיפה = צמצם + מהירות תריס + ISO

צמצם כמה אור נכנס דרך העדשה

מהירות תריס לכמה זמן האור נכנס

ISO רגישות הסרט שבחרנו

בצילום דיגיטלי אפשר לשנות את שלושתם כמעט בכל תמונה.

בפילם יש הבדל חשוב: ה-ISO נקבע למעשה כאשר בחרנו את הסרט.

אם הכנסנו ISO 400, אנחנו בדרך כלל מצלמים את כל הגליל בהתייחס אליו כ-ISO 400.

נשאר לנו לשלוט בצמצם ובמהירות התריס.

מהו צמצם?

הצמצם הוא פתח בתוך העדשה ששולט בכמות האור העוברת דרכה.

הערכים נראים למשל כך: f/2 – f/2.8 – f/4 – f/5.6 – f/8 – f/11 – f/16

הכלל שמבלבל כמעט כל מתחיל מספר קטן יותר בצמצם = פתח גדול יותר. כלומר f/2 מכניס יותר אור מ-f/16.

אבל הצמצם משפיע גם על עומק השדה.

פתח גדול יכול ליצור אזור קטן יותר שנמצא בפוקוס ורקע מטושטש יותר. פתח קטן יכול להגדיל את האזור שנראה חד.

מהי מהירות תריס?

התריס קובע לכמה זמן האור מגיע לפילם.

על המצלמה תראו ערכים כמו: 1/30 – 1/60 – 1/125 – 1/250 – 1/500.

1/500 הוא זמן קצר בהרבה מ-1/30.

מהירות גבוהה יותר מאפשרת להקפיא תנועה טוב יותר, אבל מכניסה פחות אור.

מהירות איטית מכניסה יותר אור, אבל מגדילה את הסיכון שרעידת היד או תנועת הנושא יגרמו לטשטוש.

שינוי	מה קורה לאור?	השפעה נוספת
פותחים צמצם	יותר אור	עומק שדה קטן יותר
סוגרים צמצם	פחות אור	עומק שדה גדול יותר
תריס איטי יותר	יותר אור	יותר סיכון לטשטוש
תריס מהיר יותר	פחות אור	הקפאת תנועה טובה יותר

ומה עושה מד האור?

כאן המצלמה מתחילה לעזור לנו.

מד האור מעריך את כמות האור ומסייע לבחור שילוב מתאים של צמצם ומהירות תריס.

במצלמות שונות המידע מוצג בדרכים שונות.

מחט בעינית
סימני + ו–
נורות LED
מספרים
חצים
תצוגה דיגיטלית

בחלק מהמצלמות מד האור רק ממליץ ואנחנו קובעים את ההגדרות.

באחרות המצלמה יכולה לבחור בעצמה צמצם, מהירות תריס או את שניהם.

ומה זה מצב Auto או Program?

אם המצלמה שלכם מציעה מצב אוטומטי, אין שום פסול להשתמש בו.

צילום בפילם לא חייב להיות מבחן.

מצלמות מסוימות מאפשרות לקבוע צמצם והן בוחרות את מהירות התריס. אחרות מאפשרות לבחור מהירות והמצלמה קובעת צמצם. מצלמות אוטומטיות לחלוטין יכולות לבחור הכול בעצמן.

אפשר להתחיל באוטומטי ולהכיר בהדרגה את השליטה הידנית.

אל תשכחו את הפוקוס

חשיפה נכונה לא תעזור אם הדבר שרציתם לצלם אינו בפוקוס.

במצלמת Autofocus המצלמה יכולה לבצע את הפוקוס עבורכם.

במצלמה ידנית תצטרכו לסובב את טבעת הפוקוס עד שהנושא נראה חד בעינית או עד שמנגנון הפוקוס של המצלמה מראה שהגעתם למרחק הנכון.

בהמשך נקדיש לכך חלק נפרד, משום שמנגנון הפוקוס שונה בין SLR, Rangefinder ומצלמות Zone Focus.

ומה צריך לבדוק לפני כל תמונה?

רגע לפני הקליק

ISO נכון?

חשיפה סבירה?

מהירות מתאימה?

פוקוס?

קומפוזיציה?

קליק.

אין מסך מאחור. אין Preview. אין Delete. הפריים הזה נמצא עכשיו על הסרט – וממשיכים לתמונה הבאה.

וזה בדיוק השלב שבו כל מה שלמדנו עד עכשיו מתחיל להפוך מ"מדריך למצלמת פילם" לצילום בפילם בפועל.

בפריים הבא: איך מצלמים בתנאי תאורה שונים, איך עושים פוקוס במצלמות שונות ואיך מוודאים לאורך הגליל שהפילם באמת מתקדם.

איך מצלמים בפועל במצבים שונים?

המצלמה טעונה, הפילם בפנים ואנחנו כבר מבינים מה עושים הצמצם, מהירות התריס וה-ISO.

עכשיו מגיע הרגע שבשבילו עשינו את כל זה – לצאת ולצלם.

אחת הטעויות של מתחילים היא לחשוב שלפני התמונה הראשונה צריך לדעת לחשב חשיפה בראש או לשלוט לחלוטין בכל כפתור במצלמה.

בפועל, הדרך הטובה ביותר ללמוד צילום פילם היא להתחיל לצלם ולהבין בהדרגה איך המצלמה מגיבה למצבים שונים.

אם למצלמה שלכם יש מד אור תקין או מצב אוטומטי, השתמשו בהם. הם שם כדי לעזור.

צילום בחוץ ביום שמש

זה בדרך כלל אחד המצבים הנוחים ביותר להתחיל בהם.

יש הרבה אור, ולכן אפשר להשתמש במהירות תריס גבוהה יחסית בלי לפתוח את הצמצם עד הסוף.

נניח שטענתם פילם ISO 400. מד האור עשוי להציע שילובים שונים בהתאם לכמות האור.

אבל אל תנסו לזכור מספרים קבועים.

האור משתנה כל הזמן, וגם סוג הפילם, העדשה והנושא משפיעים על הבחירה.

הסתכלו במד האור של המצלמה וכוונו בהתאם.

ומה עושים כשאין מד אור?

אם המצלמה מכנית לחלוטין או שמד האור שלה אינו עובד, עדיין אפשר לצלם.

אפשר להשתמש ב:

מד אור חיצוני
אפליקציית מד אור בטלפון
מד אור במצלמה דיגיטלית אחרת
כללי חשיפה מוכרים כנקודת מוצא

Sunny 16 – נקודת מוצא קלאסית

ביום שמש בהיר, נקודת מוצא מקובלת היא צמצם f/16 ומהירות תריס הקרובה לערך ה-ISO של הפילם. לדוגמה, עם ISO 100 אפשר להתחיל באזור 1/125 – בהתאם למהירויות שהמצלמה מציעה. זהו כלל עזר, לא חוק שאסור לסטות ממנו.

צילום בתוך הבית

כאן אנחנו מתחילים להרגיש את אחת המגבלות של פילם.

מה שנראה לעיניים שלנו כחדר מואר יכול להיות למעשה חשוך למדי מבחינת המצלמה.

מד האור עשוי לבקש:

לפתוח את הצמצם
להאט את מהירות התריס
להשתמש בפלאש

וכאן צריך לשים לב למהירות התריס.

אם המצלמה מבקשת למשל 1/15 או 1/8 שנייה, יהיה קשה יותר להחזיק אותה ביד מבלי לקבל טשטוש מתנועת המצלמה.

אפשר להניח אותה על משטח יציב, להשתמש בחצובה או – אם המצלמה מתאימה לכך – להשתמש בפלאש.

צילום בערב ובלילה

צילום פילם בלילה אפשרי בהחלט, אבל הוא דורש יותר תשומת לב.

ככל שיש פחות אור, אנחנו צריכים למצוא דרך להכניס מספיק ממנו לסרט.

אפשר לפתוח צמצם, להשתמש במהירות תריס איטית, להשתמש בפילם בעל ISO גבוה יותר, להוסיף תאורה או להשתמש בפלאש.

בחשיפות ארוכות במיוחד נכנסים גם שיקולים נוספים, ולכן לגליל הראשון אין שום צורך להתחיל דווקא בצילום לילה מורכב.

צילום אנשים

כשמצלמים אדם, יש דבר אחד שחשוב במיוחד: הפוקוס.

בפורטרט, בדרך כלל נרצה שהפנים – ובמיוחד אזור העיניים – יהיו בפוקוס.

בנוסף כדאי לשים לב למהירות התריס. גם אם אתם מחזיקים את המצלמה בצורה יציבה, האדם שמולכם יכול לזוז.

לכן מהירות שמתאימה לצילום בניין נייח לא בהכרח תתאים לילד שרץ מול המצלמה.

צילום תנועה

רוצים לצלם מכונית נוסעת, בעל חיים בתנועה או פעילות ספורטיבית?

ככל שהנושא נע מהר יותר, בדרך כלל נרצה מהירות תריס גבוהה יותר כדי להקפיא את התנועה.

אבל יש מחיר: תריס מהיר יותר מכניס פחות אור.

לכן ייתכן שנצטרך לפתוח את הצמצם כדי לפצות על כך.

יום שמש מד אור, חשיפה ומהירות גבוהה יחסית.

בתוך הבית פחות אור וסיכון למהירות תריס נמוכה.

פורטרט פוקוס מדויק על הפנים והעיניים.

תנועה מהירות תריס גבוהה יותר.

נוף עומק שדה וקומפוזיציה.

ערב ולילה יציבות, אור ופעמים רבות פלאש או חצובה.

אין הגדרה אחת נכונה

שני צלמים יכולים לצלם בדיוק את אותה סצנה עם הגדרות שונות ולקבל שתי תמונות מוצלחות לחלוטין.

צלם אחד ירצה להקפיא תנועה. השני דווקא ירצה טשטוש תנועה.

אחד ירצה רקע מטושטש. השני ירצה שכל הרחוב יהיה חד.

במקום לשאול "מה ההגדרות הנכונות?" התחילו לשאול: איך אני רוצה שהתמונה תיראה?

מצב	למה כדאי לשים לב
יום שמש	מד אור וחשיפה
בתוך הבית	מהירות תריס נמוכה
פורטרט	פוקוס על הפנים ומהירות מתאימה
תנועה	מהירות תריס גבוהה יותר
נוף	עומק שדה וקומפוזיציה
ערב/לילה	מחסור באור ויציבות
צילום עם פלאש	מהירות סנכרון וטווח הפלאש

איך עושים פוקוס במצלמת פילם?

יש לנו אור טוב וחשיפה נכונה, אבל אם הפוקוס נמצא במקום הלא נכון – התמונה עדיין עלולה לצאת מטושטשת.

והמונח "פוקוס ידני" נשמע מסובך הרבה יותר ממה שהוא באמת.

הבעיה היא שלא כל מצלמות הפילם מתמקדות באותה צורה.

פוקוס במצלמת SLR

אחד היתרונות הגדולים של מצלמת SLR הוא שאנחנו מסתכלים דרך העדשה שמצלמת את התמונה.

כאשר מסובבים את טבעת הפוקוס, אפשר לראות דרך העינית כיצד חלקים שונים בתמונה הופכים לחדים או מטושטשים.

במצלמות SLR ידניות רבות יש במרכז העינית עזרי מיקוד.

אחד הנפוצים נקרא Split Image.

אם מסתכלים על קו ישר כאשר הוא אינו בפוקוס, הוא נראה כאילו הוא "נשבר" לשני חלקים.

מסובבים את טבעת הפוקוס עד ששני החלקים מתחברים לקו אחד.

במצלמות אחרות ניתן למצוא Microprism, משטח מיקוד או שילוב של כמה שיטות.

Split Image – הרעיון בפשטות

שתי התמונות עדיין אינן מתלכדות

FOCUS

מסובבים עד שהן נפגשות

פוקוס במצלמת Rangefinder

כאן השיטה שונה.

במרכז העינית מופיע בדרך כלל אזור שבו ניתן לראות שתי תמונות מעט שונות של אותו נושא.

מסובבים את טבעת הפוקוס, ושתי התמונות מתחילות להתקרב זו לזו.

כאשר הן מתלכדות לתמונה אחת – הגעתם לפוקוס לפי מנגנון מד-הטווח.

כדאי לבדוק כיול Rangefinder

אם מד-הטווח אינו מכויל, המצלמה יכולה להראות שהגעתם לפוקוס כאשר העדשה למעשה מכוונת למרחק מעט שונה.

ומה זה Zone Focus?

יש מצלמות שבהן אין דרך לראות בעינית אם הנושא נמצא בפוקוס.

במקום זאת מעריכים את המרחק.

על טבעת העדשה יכולים להופיע למשל: 1m – 1.5m – 2m – 3m – 5m – ∞.

אם האדם נמצא בערך שני מטרים מאיתנו, מכוונים את העדשה לאזור שני המטרים.

זו שיטה שנקראת לעיתים Zone Focusing או פוקוס לפי מרחק.

SLR רואים דרך העדשה ומכוונים עד שהתמונה חדה.

Rangefinder מאחדים שתי תמונות בעינית.

Zone Focus מעריכים מרחק ומכוונים אותו על העדשה.

ומה לגבי Autofocus?

מצלמות פילם מאוחרות יותר רבות כבר כוללות פוקוס אוטומטי.

במצלמות Point & Shoot נפוצות, חצי לחיצה על כפתור הצילום מפעילה בדרך כלל את מערכת הפוקוס והחשיפה.

רק לאחר מכן לוחצים עד הסוף.

הטעות הקלאסית בצילום עם Autofocus

נניח שאתם מצלמים שני אנשים שעומדים משני צדי הפריים.

באמצע נמצא הרקע.

אם תכוונו את נקודת הפוקוס למרכז, המצלמה עלולה להתמקד דווקא בקיר שמאחוריהם.

מכוונים לאדם ← חצי לחיצה ← נועלים פוקוס ← מסדרים קומפוזיציה ← מצלמים

פוקוס ועומק שדה

כאן הצמצם חוזר לתמונה.

כאשר משתמשים בצמצם פתוח מאוד, למשל f/2, עומק השדה יכול להיות קטן יחסית.

כלומר אזור קטן יותר לפני ואחרי נקודת הפוקוס ייראה חד.

בצמצם סגור יותר, למשל f/11, בדרך כלל נקבל עומק שדה גדול יותר.

לכן פוקוס מדויק חשוב במיוחד כאשר מצלמים בצמצם פתוח ומקרוב.

איך יודעים שהפילם באמת מתקדם?

זה אולי נשמע כמו פרט טכני קטן.

אבל הוא יכול להיות ההבדל בין גליל מלא בזיכרונות לבין קסטת פילם שלא צולמה עליה אפילו תמונה אחת.

כאשר טוענים פילם ידנית, קצה הסרט צריך להיתפס במנגנון ההובלה.

בכל פעם שאנחנו דורכים את המצלמה, המנגנון מושך מעט סרט מתוך הקסטה ומעביר פריים חדש אל מאחורי התריס.

אם הסרט לא נתפס – אפשר להמשיך לדרוך, לצלם ולראות את מונה התמונות עולה, בזמן שהפילם עצמו לא זז.

סימן ראשון – ידית החזרת הסרט

במצלמות ידניות רבות אפשר להסתכל על ידית ה-Rewind.

כאשר הסרט מתקדם, הוא נמשך מתוך הקסטה ולכן הציר שבתוכה מסתובב.

כתוצאה מכך ניתן לעיתים לראות את ידית החזרת הסרט מסתובבת מעט כאשר דורכים לפריים הבא.

זה סימן מצוין שהסרט אכן מתקדם.

אבל היא לא זזה!

לא להיכנס מיד לפאניקה.

בתוך הקסטה יכול להיות מעט סרט רפוי.

לכן בתחילת הגליל מנגנון ההובלה יכול למשוך את הרפיון מבלי לסובב מיד את הציר החיצוני באופן ברור.

בנוסף, מבנה מנגנון החזרת הסרט שונה בין מצלמות.

אם אתם לא בטוחים, בדקו את הוראות הדגם שלכם.

סימן שני – תחושת ההתנגדות

כאשר דורכים מצלמה שטעונה כראוי, אפשר לעיתים להרגיש התנגדות קלה של הסרט שנמשך.

לעומת זאת, ידית דריכה שנעה בצורה חריגה וללא שום התנגדות יכולה להיות סיבה לבדוק מה קורה.

לא מפעילים כוח

תחושה מוזרה בידית אינה סיבה למשוך חזק יותר. אם משהו אינו מרגיש נכון, עוצרים ובודקים.

ומה עם מונה התמונות?

מונה שעבר מ-1 ל-2 ואז ל-3 הוא שימושי, אבל הוא לא תמיד מוכיח שהפילם מתקדם.

במצלמות רבות המונה מחובר למנגנון הדריכה, לא לסרט עצמו.

לכן הוא יכול להמשיך לספור גם אם הסרט לא נתפס.

זו בדיוק הסיבה שכדאי לבצע בדיקה בזמן הטעינה ולא להסתמך רק על המספר.

01 ידית Rewind עשויה להסתובב בזמן הדריכה.

02 התנגדות קלה יכולה להעיד שהסרט נמשך.

03 מונה פריימים שימושי – אבל לא הוכחה בפני עצמו.

מצלמות אוטומטיות

במצלמות עם מנוע חשמלי התהליך שונה.

אחרי שסוגרים את הגב, המצלמה עשויה למשוך את הסרט באופן אוטומטי ולהציג על המסך את מספר הפריים.

בחלק מהמצלמות הסרט כולו נמשך החוצה בתחילת השימוש ואז חוזר בהדרגה לקסטה לאחר כל צילום. באחרות הוא מתקדם בצורה המסורתית.

אם מופיע סימון שגיאה, E, הבהוב או שהמצלמה משמיעה שוב ושוב את מנוע הטעינה מבלי לעבור לפריים הראשון – עצרו ובדקו את הוראות הדגם.

ומה קורה כשמתקרבים לסוף הגליל?

נניח שטענתם גליל של 36 חשיפות.

34 35 36 37?

ואולי המצלמה אפילו מאפשרת להגיע ל-37.

בשלב מסוים ידית הדריכה תרגיש שהיא אינה רוצה להמשיך.

לא מפעילים כוח בסוף הגליל

הגעתם כנראה לסוף הסרט. משיכה חזקה של ידית הדריכה יכולה לקרוע את הפילם או לתלוש אותו מהקסטה.

זה בדיוק הרגע שבו צריך לעבור לשלב הבא: להחזיר את הסרט לתוך הקסטה לפני שפותחים את גב המצלמה.

וזה חשוב במיוחד משום שכל עוד הפילם המצולם נמצא מחוץ לקסטה, פתיחת גב המצלמה באור עלולה לחשוף אותו ולפגוע בתמונות שצילמתם.

בפריים הבא: הגענו לסוף הגליל. עכשיו נלמד איך מחזירים את הסרט בבטחה, מה עושים עם הקסטה המצולמת ומה בדיוק לבקש כשמגיעים למעבדת הפיתוח.

הגעתי לסוף הגליל – איך מוציאים את הפילם בלי להרוס אותו?

זה אחד הרגעים שבהם מתחילים בצילום פילם נוטים להילחץ – ובצדק מסוים.

צילמתם 24 או 36 תמונות במשך ימים או שבועות, וכל התמונות עדיין נמצאות על רצועת פילם רגישה לאור בתוך המצלמה.

הכלל החשוב ביותר לא פותחים את גב המצלמה לפני שהפילם חזר למקום המוגן שלו.

בפילם 35 מ"מ, המשמעות היא בדרך כלל להחזיר את הסרט כולו לתוך הקסטה.

איך יודעים שהגעתי לסוף הגליל?

אם הכנסתם גליל של 36 חשיפות, אל תיבהלו אם המונה מגיע ל-37 ולעיתים אפילו קצת מעבר.

הסימן החשוב יותר הוא התנגדות במנגנון הדריכה.

אם ידית הדריכה נעצרת לפני סוף התנועה הרגילה שלה, אל תנסו "לשכנע" אותה בכוח.

ייתכן שפשוט הגעתם לסוף הסרט.

משיכה חזקה עלולה לקרוע את הפילם או לנתק אותו מהקסטה.

החזרת פילם במצלמה ידנית

ברוב מצלמות ה-35 מ"מ הידניות יש שני חלקים שצריך לזהות: כפתור שחרור הסרט ו-ידית החזרת הסרט – Rewind Crank.

כפתור השחרור נמצא לעיתים בתחתית גוף המצלמה. לחיצה עליו מנתקת את מנגנון ההובלה ומאפשרת לסרט לנוע בכיוון ההפוך.

לאחר מכן מסובבים את ידית ההחזרה בכיוון המסומן על המצלמה.

מגיעים לסוף הסרט ועוצרים לדרוך.

מפעילים את מנגנון שחרור הסרט בהתאם לדגם.

מסובבים בעדינות את ידית ה-Rewind בכיוון הנכון.

ממשיכים עד שההתנגדות יורדת והסרט חזר לקסטה.

רק אז פותחים את גב המצלמה.

לאט ובעדינות.

במהלך הסיבוב תרגישו התנגדות קלה – זה הסרט שנכנס בחזרה לתוך הקסטה.

לאחר זמן מה ההתנגדות בדרך כלל יורדת בצורה מורגשת. זה סימן לכך שקצה הסרט השתחרר מסליל הקליטה.

ממשיכים מעט בהתאם להוראות הדגם, ואז ניתן לפתוח את הגב ולהוציא את הקסטה.

אל תניחו שכל המצלמות עובדות באותה צורה

חשוב מאוד.

יש מאות סוגים של מצלמות פילם ומנגנוני החזרה שונים.

במצלמות מסוימות יש כפתור בתחתית. באחרות מנוף. במצלמות אוטומטיות יש מנוע שמחזיר את הסרט לבד.

לא בטוחים? עוצרים.

חפשו את מדריך ההפעלה של הדגם הספציפי לפני שמתחילים לסובב, ללחוץ או למשוך משהו בכוח.

החזרת פילם במצלמה אוטומטית

במצלמות Point & Shoot רבות, סוף הגליל פשוט מפעיל את מנוע ההחזרה.

אתם עשויים לשמוע את המנוע עובד במשך מספר שניות, ומונה התמונות יחזור לאפס או יציג סימון אחר.

רק לאחר שהמצלמה סיימה לחלוטין את פעולת ההחזרה פותחים את הגב.

בחלק מהדגמים אפשר גם להחזיר גליל לפני שהגיע לסופו באמצעות כפתור Rewind ייעודי.

רגע – אפשר להשאיר את קצה הסרט בחוץ?

צלמים מסוימים מחזירים את הסרט כך שה-Leader נשאר מחוץ לקסטה, בעיקר אם הם מתכוונים לפתח את הסרט בעצמם.

למתחיל ששולח את הסרט למעבדה אין בכך צורך מיוחד.

למעשה, גליל שהוחזר כולו לתוך הקסטה גם מקטין את הסיכוי שתתבלבלו בהמשך ותחשבו בטעות שמדובר בגליל חדש.

טריק פשוט רשמו על הקסטה או על המכל שלה: "צולם".

מה קורה אם פתחתי בטעות את הגב?

הדבר הראשון הוא לסגור אותו מיד.

לא כדאי להתחיל למשוך את הסרט החוצה כדי לבדוק מה קרה.

פילם שנחשף לאור עלול להיפגע, אבל מידת הנזק תלויה במשך החשיפה, בעוצמת האור ובכמה מהסרט היה חשוף בתוך המצלמה.

ייתכן שחלק מהתמונות נפגעו וחלקן עדיין ניתנות להצלה.

במצב כזה כדאי לסגור את המצלמה ולפנות למעבדת צילום ולהסביר מה קרה.

צילמתי גליל שלם – מה עושים עכשיו?

יש לכם ביד קסטה קטנה שנראית כמעט בדיוק כפי שנראתה לפני שהכנסתם אותה למצלמה.

אבל בתוכה נמצאות עכשיו התמונות שלכם.

וזה המקום שבו צילום פילם שונה לחלוטין מצילום דיגיטלי.

01 מצלמים האור נרשם על הסרט

02 מחזירים הפילם חוזר לקסטה

03 מפתחים המידע הופך לנגטיב

04 סורקים מקבלים קבצים דיגיטליים

אי אפשר לחבר את הקסטה למחשב.

אי אפשר להוציא ממנה כרטיס זיכרון.

ואסור פשוט לשלוף ממנה את הסרט באור.

הפילם צריך לעבור פיתוח.

מה זה פיתוח פילם?

כאשר צילמתם תמונה, האור שהגיע דרך העדשה יצר על הסרט דמות סמויה שעדיין אי אפשר לראות בצורה רגילה.

תהליך הפיתוח הכימי הופך את המידע הזה לתמונה יציבה על הסרט.

לאחר הפיתוח מתקבל בדרך כלל נגטיב שאפשר לעבוד איתו באור רגיל.

בפילם צבעוני נגטיבי, הצבעים והבהירויות בנגטיב נראים שונים מהתמונה הסופית.

באמצעות סריקה או הדפסה הופכים אותו לתמונה שאנחנו רגילים לראות.

אל תפתחו את הקסטה בבית כדי "לראות אם יצא משהו"

לפני הפיתוח הסרט עדיין רגיש לאור

אם תוציאו אותו מהקסטה בחדר מואר כדי לבדוק אם יש עליו תמונות, אתם עלולים לפגוע דווקא בתמונות שאתם מנסים לראות.

לא רואים את התמונות על פילם שעדיין לא פותח.

פשוט משאירים אותו בקסטה ומעבירים אותו למעבדה.

איך שומרים גליל מצולם עד שמפתחים אותו?

אם אתם הולכים למעבדה בתוך זמן סביר, אין צורך להסתבך.

שמרו את הגליל:

במקום יבש
במקום קריר יחסית
הרחק משמש ישירה
הרחק מחום גבוה

אל תשאירו אותו במשך ימים ברכב חם או על אדן חלון בשמש.

אם אתם שומרים פילם לתקופה ארוכה יותר, קיימות דרכי אחסון נוספות, אבל עבור מי שסיים גליל ומתכוון לפתח אותו בקרוב – אחסון רגיל במקום קריר ויבש בדרך כלל מספיק.

ומה צריך להביא למעבדה?

בדרך כלל פשוט את הקסטה.

אבל לפני שאתם מוסרים אותה כדאי לדעת מה אתם רוצים לקבל בחזרה.

וזה מביא אותנו לשלושה מושגים שמתחילים נוטים לערבב ביניהם: פיתוח, סריקה והדפסה.

פיתוח, סריקה או הדפסה – מה בעצם צריך לבקש?

אתם מגיעים למעבדת צילום ואומרים: "אני רוצה לפתח את הפילם."

ואז שואלים אתכם:

גם סריקה?
באיזו רזולוציה?
אתם רוצים הדפסות?
צבעוני או שחור-לבן?

אם זו הפעם הראשונה שלכם, קל מאוד לא להבין מה רוצים מכם.

אז נעשה סדר.

פיתוח

פיתוח הוא השלב ההכרחי.

המעבדה מעבדת את הסרט באמצעות תהליך כימי מתאים, ולאחר מכן ניתן לראות את התמונות על גבי הנגטיב.

אם ביקשתם פיתוח בלבד, בדרך כלל לא תקבלו קבצי JPG לטלפון – אלא את הסרט המפותח.

פיתוח הופך את הסרט החשוף לנגטיב מפותח ויציב.

סריקה הופכת כל פריים על הנגטיב לקובץ דיגיטלי.

הדפסה יוצרת תמונות פיזיות על נייר.

סריקה

סריקה היא השלב שהופך את התמונות שעל הפילם לקבצים דיגיטליים.

הנגטיב המפותח מוכנס לסורק מתאים, וכל פריים הופך לקובץ שאפשר לראות בטלפון או במחשב, לערוך ולשתף.

לכן עבור רוב מי שמצלם גליל ראשון ורוצה לראות את התמונות בצורה דיגיטלית, האפשרות הפשוטה היא: פיתוח + סריקה.

הדפסה

הדפסה היא כבר יצירת תמונה פיזית על נייר.

בעבר זו הייתה הדרך המרכזית שבה אנשים קיבלו את התמונות שלהם מהמעבדה.

היום אין חובה להדפיס את כל הגליל.

אפשר לפתח ולסרוק, לראות את התמונות במחשב, ואז לבחור רק את התמונות שאוהבים במיוחד ולהדפיס אותן.

שירות	מה מקבלים?	האם צריך אותו?
פיתוח	נגטיב מפותח	חובה
סריקה	קבצים דיגיטליים	מומלץ למי שרוצה תמונות בטלפון או במחשב
הדפסה	תמונות על נייר	לפי בחירה
פיתוח + סריקה	נגטיבים + קבצים דיגיטליים	בחירה נוחה מאוד למתחילים

ומה פירוש "רזולוציית סריקה"?

מעבדות מסוימות מציעות כמה רמות סריקה.

למשל סריקה בסיסית לשיתוף ברשת לעומת קבצים גדולים יותר שמתאימים יותר לעריכה או הדפסה.

ככל שהסריקה איכותית וגדולה יותר, היא עשויה גם לעלות יותר.

לגליל ראשון שנועד בעיקר לצפייה בטלפון, מחשב ושיתוף ברשת, לא תמיד צריך לבחור מיד באפשרות היקרה ביותר.

אם צילמתם משהו חשוב או שאתם מתכננים הדפסות גדולות, סריקה איכותית יותר יכולה להיות שימושית.

צבעוני ושחור-לבן אינם בהכרח אותו תהליך

C-41 ומה שמסביב

רוב סרטי הצבע הנגטיביים הנפוצים מפותחים בתהליך שנקרא C-41. פילם שחור-לבן רגיל משתמש בתהליכי פיתוח אחרים, ויש גם סרטי שקופיות ותהליכים נוספים.

אתם לא חייבים לדעת לבצע את הכימיה בעצמכם – אבל כן חשוב לומר למעבדה איזה פילם אתם מביאים ולוודא שהיא מפתחת את הסוג הזה.

בדרך כלל סוג הסרט כתוב בבירור על הקסטה.

ומה לגבי הנגטיבים?

NEG

תבקשו אותם בחזרה.
גם אם קיבלתם קבצים דיגיטליים ואתם מרוצים מהם. הנגטיב הוא המקור הפיזי של התמונה.

בעתיד תוכלו לסרוק אותו מחדש בסורק טוב יותר, לבצע סריקה ברזולוציה גבוהה יותר או להפיק ממנו הדפסה חדשה.

אל תתייחסו אליו כאל פסולת שנשארה אחרי שקיבלתם JPG.

בהמשך המדריך נסביר גם כיצד לשמור נגטיבים בצורה נכונה לאורך זמן.

אז מה להגיד במעבדה בפעם הראשונה?

יש לי גליל 35 מ"מ שצילמתי.
אני רוצה פיתוח וסריקה, ואני רוצה לקבל בחזרה גם את הנגטיבים.

משם המעבדה כבר יכולה להסביר אילו אפשרויות סריקה קיימות ומה המחיר של כל אפשרות.

ובשלב הזה מגיעה השאלה המתבקשת: איפה בכלל מפתחים פילם בישראל וכמה זה עולה?

בפריים הבא: איפה מפתחים פילם בישראל, כמה באמת עולה לצלם גליל, מה אפשר ללמוד מתמונות שיצאו כהות או מטושטשות ואיך שומרים את הנגטיבים לאורך שנים.

איפה מפתחים פילם בישראל?

סיימתם את הגליל, החזרתם אותו בבטחה לקסטה ועכשיו נשאר השלב המסקרן ביותר – להפוך את מה שצילמתם לתמונות שאפשר לראות.

למרות שהצילום הדיגיטלי החליף כמעט לחלוטין את הפילם בשימוש היומיומי, עדיין פועלות בישראל מעבדות צילום שמפתחות וסורקות סרטי צילום.

לפני שבוחרים מעבדה, כדאי לבדוק כמה דברים.

מה כדאי לבדוק מול המעבדה?

לא כל מעבדה מציעה בדיוק אותם שירותים.

לפני שמוסרים גליל, כדאי להבין מה המקום יודע לפתח, באיזו איכות הוא סורק ומה בדיוק מקבלים בחזרה.

האם מפתחים 35 מ"מ?

האם מפתחים פילם 120?

האם יש פיתוח צבעוני C-41?

האם מפתחים שחור-לבן?

האם ניתן לקבל סריקות דיגיטליות?

באיזו רזולוציה מתקבלות הסריקות?

כיצד מקבלים את הקבצים?

כמה זמן לוקח הפיתוח?

האם מקבלים בחזרה את הנגטיבים?

האם ניתן לשלוח את הפילם במשלוח?

לגליל הראשון ברוב המקרים פיתוח + סריקה + החזרת הנגטיבים הוא פתרון פשוט ונוח.

רשימת מעבדות לפיתוח פילם בישראל

כאן כדאי שהמדריך יהיה לא רק תיאורטי אלא גם שימושי לאורך זמן.

נכון למועד כתיבת המדריך קיימות בישראל מעבדות וחנויות צילום שמציעות שירותי פיתוח וסריקת פילם, אך השירותים, המחירים ושעות הפעילות עשויים להשתנות.

לכן לפני שמגיעים עם גליל מומלץ תמיד ליצור קשר עם המקום ולוודא שהוא עדיין מפתח את סוג הסרט שלכם.

אזור שיתעדכן במאמר

כאן ניתן לשלב טבלה מתעדכנת של מעבדות בישראל – שם המעבדה, עיר, 35mm, פילם 120, צבעוני, שחור-לבן, סריקה, משלוחים וקישור.

חייבים מעבדה שנמצאת קרוב לבית?

לא בהכרח.

חלק משירותי הפיתוח מאפשרים לשלוח גלילים או להשתמש בשירותי איסוף ומשלוח. לכן גם אם אין מעבדת פילם בעיר שלכם, עדיין עשויות להיות אפשרויות.

מצד שני, בפעם הראשונה יש יתרון להגיע למעבדה ולדבר עם מישהו שמכיר פילם. אפשר להראות את הגליל, לשאול שאלות ולהבין בדיוק איזה שירות אתם מקבלים.

כמה עולה לצלם בפילם?

זו שאלה שכדאי לשאול לפני שקונים מצלמה.

בניגוד לצילום דיגיטלי, שבו אחרי רכישת המצלמה אפשר לצלם אלפי תמונות כמעט ללא עלות נוספת, בפילם יש עלות לכל גליל.

העלות מורכבת בדרך כלל משלושה דברים מרכזיים:

הפילם הגליל עצמו

הפיתוח התהליך הכימי

הסריקה קבצים דיגיטליים

ואם רוצים תמונות מודפסות, יש גם עלות הדפסה.

העלות של המצלמה

אפשר למצוא מצלמות פילם בטווח מחירים עצום.

מצלמה פשוטה יכולה לעלות סכום יחסית קטן, בעוד שדגמים מבוקשים במיוחד יכולים להגיע למאות ואף אלפי שקלים.

יקר יותר לא בהכרח אומר מתאים יותר למתחיל.

מצלמה פשוטה ותקינה יכולה להיות נקודת פתיחה טובה בהרבה ממצלמה יקרה שקניתם רק בגלל השם שלה.

עלות הפילם

מחירי סרטי צילום משתנים מאוד לפי יצרן, סוג, ISO, מספר החשיפות וזמינות.

גם כאן אין צורך להתחיל עם הסרט היקר ביותר בחנות.

לגלילים הראשונים עדיף לבחור פילם שמתאים לתנאים שבהם אתם רוצים לצלם וללמוד כיצד המצלמה מתנהגת.

פיתוח וסריקה

גם מחיר הפיתוח משתנה.

פיתוח בלבד יהיה בדרך כלל שירות שונה מפיתוח הכולל סריקות, ורמת הסריקה יכולה להשפיע על המחיר.

לכן כאשר משווים מחירים בין מעבדות, חשוב להשוות אותו שירות.

כמה עולה כל תמונה?

החישוב הפשוט

מחיר הפילם + פיתוח + סריקה ÷ מספר התמונות בגליל

נניח לצורך הדוגמה בלבד שגליל וכל תהליך הפיתוח והסריקה עלו יחד 100 ₪ וקיבלנו 36 תמונות.

העלות הממוצעת תהיה בערך 2.78 ₪ לפריים.

זה לא אומר שכל לחיצה צריכה להפוך לאירוע מלחיץ.

אבל הידיעה שלכל פריים יש עלות היא אחת הסיבות לכך שצילום פילם גורם להרבה אנשים לחשוב רגע לפני שהם מצלמים.

קיבלתי את התמונות – למה הן יצאו ככה?

הגיעה ההודעה מהמעבדה.

פותחים את הקבצים.

תמונה אחת נהדרת. השנייה כהה. השלישית מטושטשת. ברביעית מופיע פס מוזר של אור.

וברגע הראשון קל לחשוב: המצלמה מקולקלת.

לא בהכרח.

התוצאה בפילם מושפעת מהמצלמה, העדשה, הפילם, החשיפה, הפיתוח והסריקה – וכמובן גם מהצלם.

התמונות יצאו כהות

אחת האפשרויות היא תת-חשיפה – Underexposure.

כלומר הפילם לא קיבל מספיק אור.

הסיבה יכולה להיות מהירות תריס גבוהה מדי, צמצם סגור מדי, מדידת אור לא נכונה או צילום בתנאי תאורה חלשים.

כהה מדי

ייתכן שהפילם קיבל פחות מדי אור – תת-חשיפה.

בהיר מדי

ייתכן שהפילם קיבל יותר מדי אור – חשיפת יתר.

מטושטש

ייתכן שמדובר בפוקוס לא מדויק, תנועת הנושא או רעידת מצלמה.

פסים בהירים

אחת האפשרויות היא דליפת אור דרך אטמים ישנים.

פריימים חופפים

ייתכן שמנגנון הובלת הסרט אינו מזיז את הפילם בצורה תקינה.

אין שום תמונה

יכולות להיות מספר סיבות – סרט שלא התקדם, תריס או תקלה אחרת.

התמונות בהירות מאוד

ייתכן שמדובר ב-חשיפת יתר – Overexposure.

הפילם קיבל יותר אור מהנדרש.

גם כאן הסיבה יכולה להיות הגדרות צילום, מד אור שאינו מדויק או בעיה אחרת.

התמונה מטושטשת

כאן צריך להבחין בין שני סוגים נפוצים של טשטוש.

פוקוס לא מדויק – האובייקט שרצינו פשוט לא נמצא במישור הפוקוס.

טשטוש תנועה – המצלמה או הנושא זזו בזמן החשיפה.

אם כל התמונה נראית כאילו היא "נמרחה", מהירות תריס איטית מדי היא אפשרות שכדאי לבדוק.

מופיעים פסים או אזורים בהירים

אחת האפשרויות היא דליפת אור – Light Leak.

אטמי האור במצלמות ישנות יכולים להתייבש ולהתפורר עם השנים. אור שחודר דרך גב המצלמה עלול להגיע לפילם וליצור סימנים על התמונות.

אבל לא כל סימן מוזר הוא בהכרח דליפת אור.

התמונות חופפות זו לזו

זה עשוי להצביע על בעיה במנגנון הובלת הסרט.

המצלמה אמורה להזיז את הפילם מרחק מסוים לאחר כל צילום. אם היא אינה עושה זאת כראוי, שני פריימים יכולים לחפוף.

אין שום תמונה

אל תזרקו מיד את הנגטיבים

שאלו את המעבדה מה היא רואה על הסרט. הנגטיב עצמו יכול לתת מידע חשוב על מקור הבעיה.

איך שומרים נגטיבים?

קיבלתם את הסריקות לטלפון. קל לחשוב שעכשיו אין עוד צורך ברצועות הסרט שהמעבדה החזירה.

דווקא כדאי לשמור עליהן.

הנגטיב הוא המקור הפיזי של התמונה.

בעוד עשר שנים תוכלו לקחת אותו ולסרוק אותו מחדש בטכנולוגיה טובה יותר, ליצור קובץ גדול יותר או לבצע הדפסה חדשה.

אחסון נכון

רצוי לשמור נגטיבים בתוך שרוולים המיועדים לכך.

המטרה פשוטה: להרחיק אותם מלחות, שמש, אבק וטמפרטורות קיצוניות.

יבש

נקי

קריר

ללא שמש

כדאי גם לסמן כל גליל.

לדוגמה תל אביב – אוגוסט 2026 – Kodak 400 – גליל 03

אחרי עשרים גלילים כבר קשה מאוד לזכור מה נמצא בכל אחד.

אל תיגעו בפריימים עצמם

אם צריך להחזיק את הסרט, עדיף לעשות זאת בזהירות בקצוות.

טביעות אצבע, אבק ולכלוך יכולים להקשות על סריקה עתידית.

טעויות נפוצות בגליל הראשון

כמעט כל מי שמתחיל לצלם בפילם יעשה טעויות.

זה חלק מהעניין.

אבל יש כמה טעויות שקל במיוחד למנוע:

קניית פילם שאינו מתאים לפורמט המצלמה.

אי-בדיקת המצלמה לפני הכנסת הגליל.

טעינה לא נכונה של הסרט.

צילום גליל שלם כשהפילם בכלל לא מתקדם.

הגדרת ISO שאינה מתאימה לפילם.

צילום בתוך הבית במהירות תריס נמוכה מדי.

פוקוס על הרקע במקום על הנושא.

הפעלת כוח כאשר מגיעים לסוף הגליל.

פתיחת גב המצלמה לפני החזרת הסרט.

זריקת הנגטיבים לאחר קבלת הסריקות.

שימוש במצלמה חדשה עבור אירוע חשוב לפני שבודקים אותה בגליל ניסיון.

מצלמה חדשה לכם? גליל ניסיון קודם.

אם אתם רוצים לצלם אירוע שלא יחזור – צלמו קודם גליל ניסיון. כך אפשר לבדוק את המצלמה, מד האור, הובלת הסרט, האטמים והעדשה.

מילון צילום פילם קצר למתחילים

המושגים שכדאי להכיר

אין צורך לזכור הכול בעל-פה.

ככל שתצלמו יותר, המילים האלה יהפכו לחלק טבעי מהשימוש במצלמה.

מושג	מה זה אומר?
35mm / 135	פורמט סרט נפוץ מאוד במצלמות פילם
120	סרט המשמש בעיקר מצלמות פורמט בינוני
ISO / ASA	דירוג רגישות הפילם לאור
Exposure	חשיפה – כמות האור שמגיעה לפילם
Aperture	צמצם
Shutter Speed	מהירות תריס
SLR	מצלמה שבה הצלם רואה דרך מערכת הקשורה לעדשה המצלמת
Rangefinder	מצלמה המשתמשת במד-טווח לצורך פוקוס
Point & Shoot	מצלמה קומפקטית ופשוטה יחסית לתפעול
Autofocus	מיקוד אוטומטי
Negative	הסרט לאחר הפיתוח שעליו נמצאות התמונות
C-41	תהליך פיתוח נפוץ לסרט צבע נגטיבי
Scan	המרת התמונה שעל הפילם לקובץ דיגיטלי
Light Leak	חדירת אור לא רצויה אל הפילם
Grain	הגרעיניות הנראית בתמונת פילם
Frame	תמונה או חשיפה בודדת על הסרט
Rewind	החזרת הסרט לתוך הקסטה
Film Leader	הקצה של סרט 35 מ"מ היוצא מהקסטה

שאלות ותשובות על צילום פילם

כל השאלות שמתחילים שואלים

לחצו על כל שאלה כדי לפתוח את התשובה.

איזו מצלמת פילם מומלצת למתחילים?

אין דגם אחד שמתאים לכולם. מי שרוצה צילום פשוט יכול להעדיף Point & Shoot תקינה, בעוד שמי שרוצה ללמוד צמצם, מהירות תריס ופוקוס יכול להעדיף SLR עם שליטה ידנית.

המצב המכני והאלקטרוני של המצלמה חשוב לא פחות מהדגם.

איזה פילם כדאי לקנות בפעם הראשונה?

קודם כל צריך לוודא איזה פורמט המצלמה מקבלת.

במצלמת 35 מ"מ, פילם ISO 400 יכול להיות בחירה גמישה ונוחה לשימוש כללי, אך הבחירה תלויה בתנאי התאורה ובמראה שאתם רוצים לקבל.

מה ההבדל בין פילם 35 מ"מ לפילם 120?

35 מ"מ מגיע בדרך כלל בקסטה והוא נפוץ מאוד במצלמות SLR, קומפקטיות ו-Rangefinder.

פילם 120 מגיע על סליל ומשמש בעיקר מצלמות פורמט בינוני. גודל הפריים ומספר התמונות בגליל משתנים בהתאם למצלמה.

כמה תמונות יש בגליל פילם?

בפילם 35 מ"מ נפוצים מאוד גלילים של 24 או 36 חשיפות.

בפילם 120 מספר התמונות תלוי בפורמט שבו המצלמה מצלמת.

מה ההבדל בין ISO ל-ASA?

במצלמות ישנות ניתן למצוא לעיתים ASA במקום ISO. לצורך בחירת הגדרת הרגישות במצלמת פילם רגילה, פילם ISO 400 יוגדר כ-ASA 400 במצלמה המשתמשת בסימון זה.

האם מצלמת פילם חייבת סוללה?

לא תמיד.

יש מצלמות מכניות שיכולות להפעיל את התריס ללא סוללה והסוללה משמשת רק למד האור.

מצלמות אחרות תלויות בסוללה להפעלת התריס, הפוקוס, המנוע או מערכות אלקטרוניות אחרות.

איך יודעים שהפילם נטען נכון?

במצלמות ידניות רבות אפשר לראות את ידית החזרת הסרט מסתובבת בזמן הדריכה. זו אינדיקציה טובה לכך שהפילם מתקדם.

עם זאת, מנגנוני המצלמות שונים ולכן כדאי להכיר את הוראות הדגם.

אפשר לפתוח מצלמת פילם באמצע הגליל?

לא כאשר הסרט החשוף נמצא מחוץ לקסטה.

פתיחת גב המצלמה באור עלולה לחשוף את הסרט ולפגוע בתמונות.

פתחתי בטעות את גב המצלמה. כל התמונות נהרסו?

לא בהכרח.

סגרו את הגב מיד. מידת הנזק תלויה בכמות הסרט שנחשפה, משך החשיפה ועוצמת האור. חלק מהגליל עשוי עדיין להיות שמיש.

איך יודעים שנגמר הפילם?

מונה התמונות נותן אינדיקציה, אבל במצלמה ידנית בדרך כלל תרגישו גם שמנגנון הדריכה הגיע לסוף ואינו רוצה להמשיך.

לא מפעילים כוח.

אפשר לצלם יותר מ-36 תמונות בגליל של 36?

לפעמים מתקבל פריים נוסף בהתאם לאופן הטעינה ולמצלמה, אבל 36 הוא מספר החשיפות שהגליל מיועד להן ואין סיבה למשוך את מנגנון ההובלה בכוח כדי לנסות להשיג עוד תמונה.

מה זה פיתוח פילם?

זהו התהליך הכימי שהופך את המידע שנוצר על הסרט בזמן החשיפה לנגטיב יציב שניתן לצפות בו ולסרוק אותו.

מה ההבדל בין פיתוח לסריקה?

פיתוח יוצר את הנגטיב המפותח.

סריקה הופכת את הפריימים שעל הנגטיב לקבצים דיגיטליים שאפשר לראות במחשב או בטלפון.

מה כדאי לבקש במעבדה בגליל הראשון?

לרוב המתחילים יהיה נוח לבקש פיתוח + סריקה + החזרת הנגטיבים.

כדאי לשאול גם באיזו רזולוציה מתקבלים הקבצים.

כמה זמן לוקח לפתח פילם?

זה משתנה בין מעבדות ובין סוגי הסרטים. פיתוח צבעוני, שחור-לבן ושירותים מיוחדים עשויים לקבל זמני עבודה שונים.

אפשר לפתח פילם בבית?

אפשר ללמוד פיתוח ביתי, במיוחד שחור-לבן, אבל זה כבר תחום בפני עצמו הדורש ציוד, חומרים, עבודה מסודרת והבנה של התהליך.

אין שום צורך לפתח בבית כדי ליהנות מצילום אנלוגי.

למה התמונות שלי יצאו מטושטשות?

הסיבות הנפוצות הן פוקוס לא מדויק, תנועה של הנושא או מהירות תריס איטית שגרמה לרעידת מצלמה.

בדקו אם משהו אחר בפריים חד – זה יכול לעזור להבין מה קרה.

למה יש פסים בהירים על התמונות?

אחת האפשרויות היא דליפת אור דרך אטמים ישנים, אך קיימות סיבות נוספות. אם הסימן חוזר במספר תמונות בצורה דומה, כדאי לבדוק את המצלמה.

האם כדאי להשתמש בפילם שפג תוקפו?

אפשר לצלם בפילם שפג תוקפו, ולעיתים מתקבלות תוצאות מעניינות, אבל התוצאה פחות צפויה ותלויה בין היתר בגיל הסרט ובאופן שבו אוחסן.

לגליל הראשון, פילם טרי הוא בדרך כלל בחירה טובה יותר.

אפשר להעביר מצלמת פילם בשיקוף בשדה תעופה?

ציוד בידוק מסוים עלול להשפיע על סרט צילום, במיוחד בתנאים מסוימים ובסרטים בעלי רגישות גבוהה.

אם אתם טסים עם פילם, כדאי לבדוק מראש את הנחיות שדה התעופה וחברת התעופה ולברר לגבי אפשרות לבדיקה ידנית.

האם צריך לשמור את הנגטיבים אחרי שקיבלתי סריקות?

כן, מומלץ מאוד.

הנגטיב הוא המקור הפיזי של התמונות וניתן לסרוק אותו שוב בעתיד באיכות אחרת.

אפשר לסרוק נגטיבים ישנים מחדש?

בהחלט. אם הנגטיב נשמר במצב טוב, ניתן לבצע ממנו סריקה חדשה גם שנים רבות לאחר הפיתוח.

האם צילום פילם קשה יותר מצילום דיגיטלי?

לא בהכרח – הוא פשוט פחות סלחני לטעויות מסוימות.

מצלמת Point & Shoot יכולה להיות פשוטה מאוד לשימוש, בעוד שמצלמה ידנית דורשת הבנה בסיסית של חשיפה ופוקוס.

אין צורך לדעת הכול לפני שמתחילים.

מהגליל הראשון הכול מתחיל להיות פשוט יותר

בפעם הראשונה הכול חדש.

איזו מצלמה לבחור? איזה פילם לקנות? איך מכניסים אותו? מה זה ISO? למה מד האור זז? האם הסרט באמת מתקדם? מתי מחזירים אותו? ומה בדיוק אומרים במעבדה?

אחרי גליל אחד או שניים, רוב הפעולות האלה כבר מתחילות להרגיש טבעיות.

וזה אולי הדבר החשוב ביותר לקחת מהמדריך הזה:

אל תחכו עד שתדעו הכול כדי להתחיל לצלם בפילם.

בחרו מצלמה שמתאימה לכם ובמצב תקין, הכניסו פילם מתאים, למדו כמה פעולות בסיסיות וצאו לצלם.

הגליל הראשון לא חייב להיות מושלם.

יכול להיות שיהיו בו תמונות מטושטשות. יכול להיות שתפספסו חשיפה. אולי תגלו שהפוקוס היה קצת מאחור. ולצד כל אלה יכולה להיות תמונה אחת שלא הייתם מקבלים בשום דרך אחרת.

ואז מגיע הרגע המיוחד של צילום אנלוגי:

פותחים את הסריקות מהמעבדה ורואים בפעם הראשונה מה באמת היה בתוך המצלמה כל הזמן הזה.

משם בדרך כלל כבר מתחיל החשק לגליל הבא.

מהמצלמות שבחנות