קיימות נוגעת לטבע ולסביבה, אבל היא נוגעת גם בדרך שבה אנחנו חיים, מייצרים, צורכים ומשתמשים בדברים שסביבנו.
אנחנו חיים בתקופה שבה כמעט הכול זמין מיד. טלפון מתקלקל? מחליפים. כיסא נשבר? קונים חדש. מצלמה ישנה כבר לא בשימוש? היא עוברת למחסן, ובמקרים רבים משם הדרך לפח קצרה.
התרגלנו לעולם שבו קל מאוד לייצר, לקנות ולהחליף. אלא שלכל מוצר חדש שמגיע אלינו יש סיפור שהתחיל הרבה לפני שהוא הופיע על מדף החנות. חומרי גלם נלקחו מהטבע, אנרגיה שימשה לייצור, המוצר עבר דרך מפעלים, אריזות והובלה, ולבסוף מגיעה גם השאלה מה יקרה לו כאשר כבר לא נרצה בו.
כאן נכנסת לתמונה קיימות. ולמרות שהמילה נשמעת לפעמים כמו מושג ששייך למדענים, ממשלות או ארגוני סביבה, היא נוגעת כמעט לכל פעולה יומיומית שלנו. היא קשורה למזון שאנחנו אוכלים, לאופן שבו אנחנו מתניידים, לבתים שאנחנו בונים, לחשמל שאנחנו צורכים וכן, גם לדברים שאנחנו קונים.
אבל קיימות אינה אומרת שעלינו להפסיק לצרוך, לחזור לחיות ללא טכנולוגיה או להרגיש אשמים בכל פעם שאנחנו קונים משהו חדש. הרעיון הרבה יותר מעניין מזה.
מה זה קיימות?
במובן הרחב ביותר, קיימות היא היכולת לקיים מצב או תהליך לאורך זמן. בהקשר האנושי והסביבתי מדובר בשאלה כיצד אנחנו יכולים לחיות, להתפתח ולספק את הצרכים שלנו היום, מבלי לפגוע ביכולת לעשות זאת גם בעתיד.
משרד החינוך מתאר קיימות בהקשר האנושי כפוטנציאל לחיים של רווחה ארוכת טווח מבחינה סביבתית, כלכלית וחברתית. זו הבחנה חשובה משום שקיימות אינה עוסקת רק בעצים, בעלי חיים ומיחזור בקבוקים. היא עוסקת גם בנו.
היא עוסקת ביכולת של חברה להתקיים לאורך זמן, במשאבים שהיא צורכת, בכלכלה שמאפשרת לאנשים להתפרנס, באיכות החיים ובמערכות הטבעיות שעליהן כולנו תלויים.
אפשר לחשוב על קיימות באמצעות שאלה פשוטה: אם כל בני האדם ימשיכו לעשות את מה שאנחנו עושים היום במשך עשרות שנים, האם המערכת עדיין תוכל לעבוד? אם התשובה היא לא, יש לנו בעיית קיימות.
קיימות היא הרבה יותר מ"להיות ירוקים"
אחת הטעויות הנפוצות היא להתייחס לקיימות ולאיכות הסביבה כאילו מדובר בדיוק באותו דבר. יש ביניהן קשר עמוק, אבל קיימות היא תפיסה רחבה יותר.
מקובל להתייחס לשלושה מרכיבים מרכזיים שצריכים לפעול יחד: סביבה, חברה וכלכלה.
סביבה
- שמירה על משאבי טבע ומערכות אקולוגיות
- צמצום זיהום ופגיעה סביבתית
- שמירה על מים, קרקע ומגוון ביולוגי
חברה
- רווחה, בריאות, שוויון והזדמנויות
- איכות חיים של בני אדם
- התחשבות בדורות הבאים
כלכלה
- פעילות כלכלית שיכולה להתקיים לאורך זמן
- שימוש יעיל במשאבים
- ייצור וצריכה שאינם נשענים על בזבוז בלתי מוגבל
גם האו"ם מציג פיתוח בר קיימא כחיבור בין שלושה מרכיבים הקשורים זה בזה: צמיחה כלכלית, הכלה חברתית והגנה על הסביבה. זה בדיוק מה שהופך את הנושא למורכב.
פתרון יכול להיות מצוין לסביבה אבל יקר כל כך שאינו נגיש לרוב האוכלוסייה. פתרון אחר יכול להיות רווחי מאוד מבחינה כלכלית, אבל להישען על ניצול מהיר של משאב טבע מוגבל. קיימות מנסה להסתכל על התמונה השלמה ולא רק על חלק אחד ממנה.
מבחן "עוד 50 שנה"
דרך מעניינת להבין קיימות היא לקחת החלטה שאנחנו מקבלים היום ולשאול מה יקרה אם נמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר במשך חמישים שנה.
ניקח לדוגמה יער. אפשר לכרות עצים ולהשתמש בעץ כחומר גלם. עצם השימוש במשאב טבע אינו בהכרח הבעיה. השאלה היא מה קורה לאורך זמן.
אם קצב הכריתה גבוה באופן קבוע מהיכולת של היער להתחדש, בשלב מסוים המערכת תפסיק לתפקד כפי שתפקדה בעבר.
אותו היגיון יכול לחול על מים, קרקע, דגה, אנרגיה, חומרי גלם ומערכות רבות אחרות. קיימות אינה בהכרח הימנעות משימוש במשאבים, אלא ניסיון להשתמש בהם באופן שאפשר לקיים לאורך זמן.
ומה הקשר בין קיימות לבין איכות הסביבה?
איכות הסביבה עוסקת במצב הסביבה שבה אנחנו והיצורים האחרים חיים, כלומר האוויר, המים, הקרקע, המערכות האקולוגיות וההשפעות של פעילות האדם עליהן.
הנושא הרבה יותר קרוב אלינו מכפי שלפעמים נדמה. זיהום אוויר אינו נשאר ליד מקור הזיהום. חומרים שמגיעים לקרקע עלולים להשפיע בהמשך על מים. פעילות אנושית באזור אחד יכולה ליצור השפעה שמורגשת הרחק ממנו ואף שנים מאוחר יותר. משרד החינוך מציין, לדוגמה, שזיהום תעשייתי שהוטמן בקרקע לפני עשרות שנים יכול להשפיע על מי תהום גם כיום.
לכן כאשר מדברים על שמירה על איכות הסביבה, אנחנו למעשה מדברים גם על שמירה על התנאים שמאפשרים לנו לחיות: אוויר שאפשר לנשום, מים שאפשר להשתמש בהם, קרקע שמסוגלת להמשיך לתמוך בחיים ובחקלאות ומערכות טבעיות שממשיכות לתפקד.
אז מה ההבדל?
איכות הסביבה
איכות הסביבה שואלת מה מצב הסביבה שלנו ומהן ההשפעות של הפעילות האנושית עליה.
קיימות
קיימות מוסיפה שאלה רחבה יותר: איך נוכל לחיות ולהתפתח לאורך זמן מבלי לפגוע בבסיס שמאפשר את החיים האלה?
לכן קיימות יכולה לכלול איכות סביבה, אבל היא אינה מסתיימת שם.
רגע, אז אנחנו צריכים פשוט להפסיק לקנות דברים?
לא. זאת נקודה שכדאי להתעכב עליה, משום שהדיון בקיימות הופך לפעמים מהר מאוד לדיון של "לקנות או לא לקנות". בני אדם תמיד השתמשו בחפצים ותמיד יזדקקו למוצרים.
השאלה המעניינת יותר היא איך אנחנו מייצרים, משתמשים וקונים אותם, ומה אנחנו עושים איתם לאחר שסיימנו להשתמש בהם.
אפשר לדמיין שני מוצרים זהים. המוצר הראשון נקנה, משמש במשך זמן קצר ונזרק. המוצר השני משמש אדם אחד במשך שנים, עובר לאחר מכן לאדם אחר, מתוקן כאשר הוא מתקלקל וממשיך לשמש עוד שנים.
מסלול קצר
המוצר נקנה, משמש זמן קצר ומגיע במהירות לסוף חייו.
מסלול ארוך
המוצר ממשיך לשמש, עובר הלאה, מתוקן במידת הצורך ונשאר שימושי במשך שנים נוספות.
בשני המקרים יוצר מוצר, אבל הסיפור שלו שונה לחלוטין. כאן אנחנו מתחילים להגיע לאחד החלקים המעניינים ביותר בעולם הקיימות: לא רק מה אנחנו מייצרים, אלא כמה שימוש אנחנו מצליחים להפיק ממה שכבר ייצרנו.
לפעמים הדבר המקיים ביותר הוא הדבר שכבר נמצא כאן
תסתכלו לרגע על חפץ ישן שנמצא בבית. זו יכולה להיות מצלמה, שולחן, רדיו, תקליט או כלי מטבח.
אולי הוא בן עשרים שנה, אולי חמישים ואולי אפילו יותר. חומרי הגלם ששימשו לייצורו כבר הופקו, המוצר כבר יוצר, הוא כבר נארז והובל לפני שנים רבות.
אם הוא עדיין מסוגל לבצע את תפקידו, או שאפשר לתקן אותו ולהחזיר אותו לשימוש, מתעוררת שאלה מעניינת: האם אנחנו באמת צריכים מוצר חדש כדי לקבל את אותה התועלת?
אין לכך תשובה אחת שמתאימה לכל מוצר ולכל מצב. לפעמים מוצר חדש יעיל משמעותית, בטוח יותר או מתאים יותר לצורך שלנו. אבל עצם השאלה משנה את נקודת המבט. במקום לחשוב רק על הדבר החדש שאנחנו יכולים לקנות, אפשר לשאול האם משהו שכבר קיים יכול להמשיך לשמש.
השאלה הקטנה הזאת תוביל אותנו בהמשך למושגים חשובים כמו שימוש חוזר, תיקון, יד שנייה וכלכלה מעגלית.
קיימות לא מתחילה בפח המיחזור
כשמדברים על איכות הסביבה, רבים מאיתנו חושבים מיד על הפח הכתום, בקבוקים או הפרדת פסולת. מיחזור הוא כלי חשוב, אבל הוא רק חלק מהסיפור.
לפני שחפץ הופך לפסולת קיימות אפשרויות נוספות: להשתמש בו זמן רב יותר, לתקן אותו, להעביר אותו לאדם אחר, למצוא לו שימוש חדש או פשוט להימנע מהחלפה שאין בה צורך.
במקום לשאול רק "איך נטפל במה שזרקנו?", קיימות מעודדת אותנו לשאול גם "איך נגיע למצב שבו יש לנו פחות דברים שצריך לזרוק מלכתחילה?"
הרעיון הזה מחבר בין החלטות קטנות שאנחנו מקבלים בבית לבין שאלות עצומות של ייצור, צריכה ומשאבי טבע.
קיימות היא לא מוצר שאפשר לקנות
אולי אחד הדברים החשובים ביותר לזכור הוא שאין מוצר קסם שעליו אפשר להדביק את המילה "ירוק" ולפתור באמצעותו את כל הבעיה. קיימות היא דרך להסתכל על מערכת שלמה.
אלו שאלות פחות נוצצות מסיסמה סביבתית על אריזה, אבל לעיתים הן הרבה יותר משמעותיות.
אז איפה אנחנו נכנסים לתמונה?
החלטות של ממשלות, תעשיות וערים משפיעות בקנה מידה עצום, ולכן האחריות לקיימות בוודאי אינה מוטלת רק על הצרכן הפרטי. תפיסת הפיתוח בר הקיימא עצמה עוסקת במערכות כלכליות, חברתיות וסביבתיות ולא רק בהתנהגות אישית.
אבל גם לאופן שבו אנחנו צורכים יש משמעות. לא משום שכל קנייה היא מבחן מוסרי, אלא משום שבסופו של דבר מוצרים מיוצרים כדי לענות על ביקוש.
אפשר להתחיל מדברים פשוטים
ובעיקר, כדאי להפסיק לראות בכל חפץ ישן חפץ שסיים את חייו. לפעמים הוא פשוט סיים פרק אחד, ואצל אדם אחר יכול להתחיל הפרק הבא.
ומה הלאה?
עד עכשיו הכרנו את הרעיון הרחב של קיימות, ניסינו להבין מה זה קיימות, וראינו מדוע איכות הסביבה היא חלק מרכזי מהתמונה, אבל לא התמונה כולה.
מכאן אפשר להתקדם לשאלה הגדולה באמת: איך מתפתחים ומתקדמים בלי להעביר את המחיר לדורות הבאים? לשאלה הזאת יש שם – פיתוח בר קיימא. ומשם נגיע גם אל שמירה על הסביבה ואל אחת הזירות שבהן כמעט כולנו משתתפים מדי יום, לפעמים בלי לחשוב עליה בכלל: הצריכה שלנו.
שמירה על הסביבה – לא רק עניין של טבע
כשאנחנו שומעים את הביטוי שמירה על הסביבה, קל לדמיין יער ירוק, חוף נקי או בעל חיים שצריך להגן עליו. כל אלה בהחלט חלק מהעניין, אבל הסביבה אינה מקום רחוק שאליו נוסעים בסוף השבוע.
הסביבה היא המקום שבו אנחנו חיים. הרחוב שלנו הוא חלק ממנה. האוויר שאנחנו נושמים הוא חלק ממנה. המים, הקרקע, השטחים הפתוחים, הנחלים, החופים והערים – כולם חלק מאותה מערכת. לכן שמירה על הסביבה היא בסופו של דבר גם שמירה על איכות החיים שלנו.
מה בעצם אנחנו מנסים לשמור?
הפעילות האנושית משנה את הסביבה כל הזמן. אנחנו בונים בתים וכבישים, מגדלים מזון, מייצרים חשמל, מפעילים מפעלים, כורים חומרי גלם, מייצרים מוצרים ומעבירים אותם ממקום למקום.
עצם העובדה שבני אדם משפיעים על הסביבה אינה חדשה. השאלה היא באיזו עוצמה, באיזה קצב ומה נשאר אחרינו.
בישראל, לדוגמה, בין הסוגיות הסביבתיות שמשרד החינוך מציין נמצאות זיהום אוויר, הצטברות פסולת מוצקה, זיהום נחלים, פגיעה בחופים ומחסור בשטחים פתוחים בערים. שיקולים סביבתיים הפכו עם השנים גם לחלק מתהליכי התכנון בישראל.
| תחום | מה עלול להיפגע? | מה הקשר לחיי היום-יום? |
|---|---|---|
| אוויר | איכות האוויר והאקלים | תחבורה, אנרגיה ותעשייה |
| מים | נחלים, ים ומקורות מים | ביוב, פסולת, חקלאות ותעשייה |
| קרקע | פוריות, שטחים פתוחים ומערכות טבעיות | בנייה, פסולת ושימושי קרקע |
| משאבי טבע | חומרי גלם ומשאבים מתחדשים ומתכלים | המוצרים והאנרגיה שאנחנו צורכים |
| מגוון ביולוגי | בעלי חיים, צמחים ובתי גידול | פיתוח, זיהום ושינוי בתי גידול |
| פסולת | קרקע, מים, אוויר ושטחים פתוחים | מה שאנחנו קונים, משתמשים בו ומשליכים |
הטבלה הזאת חושפת משהו חשוב: הסביבה והצריכה שלנו אינן שני נושאים נפרדים. כמעט כל חפץ שנמצא סביבנו התחיל פעם כחומר גלם.
הביטו לרגע סביבכם
לא צריך לצאת מהבית כדי לראות משאבי טבע. השולחן עשוי מחומר כלשהו. הטלפון כולל מתכות, זכוכית, פלסטיק ורכיבים רבים. החולצה התחילה בסיבים.
המצלמה, הרמקולים, המחשב, הכיסא, המנורה ואפילו האריזה שבתוכה הגיע מוצר חדש – כולם דורשים חומרים ואנרגיה כדי להתקיים.
אנחנו בדרך כלל פוגשים מוצר רק כשהוא כבר מוכן. אנחנו רואים טוסטר, אבל אנחנו לא רואים את חומרי הגלם, המפעל, האנרגיה, האריזה וההובלה שקדמו לו. אנחנו בוודאי לא רואים בחנות את היום שבו אותו טוסטר יסיים את חייו.
אבל מבחינה סביבתית, כל השלבים האלה שייכים לאותו סיפור. וזה בדיוק המקום שבו שמירה על הסביבה מתחילה להתחבר לקיימות.
מי אחראי לשמור על הסביבה?
לפעמים מסרים סביבתיים גורמים לתחושה שהכול תלוי באדם שעומד מול פח המיחזור בבית. זה פשוט לא משקף את התמונה המלאה.
ממשלות
מדיניות, חקיקה, תקנים וסדרי עדיפויות.
רשויות
תכנון, תשתיות וטיפול במרחב שבו אנחנו חיים.
תעשייה ועסקים
ייצור, חומרי גלם, עמידות והמוצרים שמגיעים לשוק.
צרכנים
בחירות שימוש, קנייה, תיקון, העברה והשלכה.
בישראל, למשל, המשרד להגנת הסביבה אחראי בין היתר לקביעת מדיניות ארצית, פיתוח אסטרטגיות, תקנים, סדרי עדיפויות ואכיפה בתחומי הגנת הסביבה. לצד כל אלה נמצאים גם אנחנו – הצרכנים. לא משום שאנחנו יכולים לפתור לבדם בעיות סביבתיות עולמיות, אלא משום שאנחנו חלק ממערכת הייצור והצריכה.
השאלה המעניינת אינה "מי אשם?", אלא "איפה אפשר לעשות דברים אחרת?". וזו כבר שאלה של פיתוח בר קיימא.
פיתוח בר קיימא – להתקדם בלי לקחת הלוואה מהעתיד
המושג פיתוח בר קיימא יכול להישמע מעט אקדמי, אבל הרעיון שמאחוריו דווקא פשוט להפליא: אנחנו רוצים להתקדם, אבל אנחנו רוצים שגם למי שיחיו כאן אחרינו תהיה האפשרות להתקדם.
ההגדרה המקובלת התפתחה בעקבות עבודתה של הוועדה העולמית לסביבה ופיתוח של האו"ם ודוח "עתידנו המשותף" משנת 1987, המוכר גם כדוח ברונטלנד.
הרעיון הוא לענות על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לענות על הצרכים שלהם. ההגדרה הזאת משמשת גם במסמכים רשמיים בישראל.
שימו לב למה שההגדרה לא אומרת. היא לא אומרת "לעצור את הפיתוח". היא אומרת לחשוב על המחיר שלו.
פיתוח הוא לא האויב
אנחנו רוצים רפואה טובה יותר, דיור, תחבורה, חינוך, טכנולוגיה, מקומות עבודה, מזון, אנרגיה ואיכות חיים. הבעיה מתחילה כאשר הדרך שבה אנחנו משיגים את הדברים האלה פוגעת לאורך זמן במערכות ובמשאבים שעליהם אנחנו עצמנו תלויים.
אפשר לחשוב על זה כמו חשבון בנק. אם נוציא בכל חודש יותר כסף מכפי שנכנס, אולי במשך זמן מסוים הכול ייראה בסדר, אבל זו אינה מערכת שיכולה להתקיים לנצח.
אותו עיקרון עוזר להבין משאבים. כאשר משתמשים במשאב מתחדש בקצב שמתאים ליכולת ההתחדשות שלו, יש אפשרות לקיים את השימוש לאורך זמן. כאשר צורכים אותו מהר יותר מהיכולת שלו להתחדש, נוצר חוב. רק שבמקרה הזה, החוב מועבר לעתיד.
17 יעדים לעולם אחד
בשנת 2015 אימצו כל המדינות החברות באו"ם את אג'נדה 2030, הכוללת 17 יעדים לפיתוח בר קיימא – Sustainable Development Goals, או בקיצור SDGs. גם ישראל פועלת במסגרת היעדים הללו.
מה שמעניין במיוחד הוא שהיעדים אינם עוסקים רק בסביבה. הם כוללים בין היתר עוני, בריאות, חינוך, מים, אנרגיה, תעסוקה, ערים, אקלים, מערכות אקולוגיות וגם צריכה וייצור. הדבר מחזיר אותנו לשלושת המרכיבים שכבר פגשנו: סביבה, חברה וכלכלה. פיתוח בר קיימא מנסה לגרום לשלושתם לעבוד יחד.
ומה זה אומר בחיים האמיתיים?
פיתוח בר קיימא אינו חייב להישאר במסמכי מדיניות. אפשר לראות את העיקרון כמעט בכל תחום.
הדוגמאות שונות מאוד זו מזו, אבל יש ביניהן חוט מקשר: להפיק תועלת ורווחה מבלי להתייחס למשאבים כאילו הם בלתי מוגבלים.
צרכנות בת קיימא – אולי אנחנו לא צריכים להפסיק לקנות, אלא להתחיל לשאול
וכאן הנושא הופך לאישי במיוחד. כולנו צרכנים. גם אדם שמנסה לצמצם קניות עדיין צורך מזון, חשמל, מים, ביגוד, תחבורה, שירותים ומוצרים.
לכן צרכנות בת קיימא אינה יכולה להיות פשוט "לא לקנות". השאלה היא איך צורכים בצורה חכמה יותר.
לפני המחיר יש עוד כמה שאלות
כשאנחנו עומדים מול מוצר שאנחנו רוצים, רובנו בודקים דברים די צפויים: כמה הוא עולה, האם הוא יפה, האם הוא מתאים לנו והאם יש עליו מבצע. אלה שאלות הגיוניות לחלוטין.
צרכנות בת קיימא מציעה להוסיף להן עוד כמה שאלות:
אין כאן תשובה "נכונה" לכל קנייה. יש כאן שינוי קטן בדרך החשיבה.
למה הצריכה בכלל קשורה לקיימות?
מוצרים לא מופיעים יש מאין. כדי לייצר אותם צריך חומרי גלם, אנרגיה ותהליכי ייצור. לאחר מכן מגיעים בדרך כלל אריזה, הובלה, שימוש, ולבסוף טיפול במוצר כשהוא כבר אינו רצוי או שמיש.
לכן האו"ם הקדיש לכך יעד שלם במסגרת יעדי הפיתוח בר הקיימא. יעד 12 עוסק בדפוסי צריכה וייצור בני קיימא. בין מטרותיו נמצאות שימוש יעיל במשאבי טבע והפחתה משמעותית ביצירת פסולת באמצעות מניעה, הפחתה, מיחזור ושימוש חוזר. המילה האחרונה חשובה לנו במיוחד, ועוד נחזור אליה.
צרכנות בת קיימא לא חייבת להיות מושלמת
יש מלכודת שקל מאוד ליפול אליה. ברגע שמדברים על צרכנות סביבתית, אפשר ליצור רשימה אינסופית של דברים ש"צריך" לעשות. אל תקנו את זה, אל תשתמשו בזה, תעברו לזה ותחליפו את ההוא. פתאום קיימות עצמה הופכת לעוד מוצר שצריך לקנות.
אבל צרכנות בת קיימא יכולה להתחיל דווקא במקום הרבה יותר פשוט: להפיק יותר ממה שכבר יש לנו.
חדש יותר לא תמיד פירושו טוב יותר – וישן יותר לא תמיד פירושו מקיים יותר
כדאי להיזהר גם מהקיצוניות ההפוכה. לא כל מוצר ישן הוא אוטומטית הבחירה הסביבתית הטובה ביותר. יש מוצרים חדשים שיכולים להיות חסכוניים משמעותית באנרגיה, בטוחים יותר, יעילים יותר או פשוט מתאימים יותר לצורך מסוים.
לכן צרכנות בת קיימא אינה תחרות בין "חדש ורע" לבין "ישן וטוב". היא דורשת להסתכל על המקרה כולו.
אם מכשיר ישן צורך כמויות גדולות מאוד של אנרגיה ביחס לחלופה מודרנית, למשל, צריך לקחת גם את זה בחשבון. מצד שני, אם חפץ שכבר קיים מסוגל להמשיך לבצע היטב את תפקידו במשך שנים, גם לייצור של תחליף חדש יש מחיר חומרי וסביבתי.
וזאת בדיוק הסיבה שקיימות היא נושא כל כך מעניין: התשובה הנכונה אינה תמיד הדבר שנראה הכי "ירוק" במבט ראשון.
לפני שקונים חדש – כדאי להכיר את מה שכבר קיים
אנחנו רגילים לחשוב על מסלול די ישר:
אבל האם הוא חייב להסתיים שם? מה אם אחרי השימוש הראשון מגיע משתמש שני? ומה אם לאחר מכן מתקנים את המוצר? מה אם חלק ממנו מקבל שימוש אחר? ומה אם מלכתחילה מתכננים מוצרים מתוך מחשבה שהם לא אמורים להפוך במהירות לפסולת?
כאן אנחנו מתחילים לעבור ממחשבה על צרכן בודד למחשבה על מערכת שלמה. מערכת שבה חומר או מוצר אינם בהכרח נעים במסלול חד-כיווני מהמפעל אל הפח.
לרעיון הזה יש שם: כלכלה מעגלית. והיא תהיה התחנה הבאה שלנו.
כלכלה מעגלית – מה אם לחפץ לא חייב להיות סוף?
במשך שנים רבות התרגלנו למודל פשוט מאוד של צריכה: לוקחים חומרי גלם, מייצרים מוצר, קונים, משתמשים וזורקים. זהו מודל ליניארי. יש לו התחלה ויש לו סוף. בקצה האחד נמצאים חומרי הגלם, ובקצה השני נמצאת הפסולת.
אבל בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת תפיסה אחרת לחלוטין – כלכלה מעגלית. הרעיון הבסיסי שלה הוא לנסות להשאיר מוצרים וחומרים בשימוש למשך זמן רב ככל האפשר, במקום להתייחס אליהם כאל משהו שנועד לעבור במסלול חד-כיווני מהמפעל אל הפח.
הפרלמנט האירופי מגדיר כלכלה מעגלית כמודל של ייצור וצריכה הכולל בין היתר שיתוף, שימוש חוזר, תיקון, שיפוץ ומיחזור של מוצרים וחומרים קיימים למשך זמן רב ככל האפשר. המטרה היא להאריך את מחזור החיים של מוצרים ולצמצם פסולת.
במילים פשוטות: במקום לשאול רק איך מייצרים עוד, מתחילים לשאול איך מפיקים יותר ממה שכבר ייצרנו.
מקו ישר למעגל
אפשר לראות את ההבדל בין שתי התפיסות בצורה ברורה כאשר בוחנים מה קורה למוצר לאורך החיים שלו.
כלכלה ליניארית
- הפקת חומרי גלם
- ייצור
- קנייה
- שימוש
- תקלה
- אין צורך במוצר
- סוף חיי המוצר
- פסולת
כלכלה מעגלית
- צמצום השימוש בחומרי גלם חדשים
- תכנון לעמידות ולתיקון
- קנייה, השכרה, שיתוף או יד שנייה
- שימוש ממושך
- תיקון או שיפוץ
- העברה למשתמש אחר
- שימוש בחלקים ובחומרים
- מיחזור כאשר האפשרויות האחרות מוצו
המטרה אינה ליצור עולם שבו שום דבר לעולם אינו נזרק. זה כנראה לא מציאותי. המטרה היא להאט את הדרך אל הפח ולשמור ככל האפשר על הערך שכבר הושקע במוצר ובחומרים שלו.
למה המעגל חשוב?
דמיינו מצלמה שיוצרה לפני חמישים שנה. כדי לייצר אותה היה צורך בחומרי גלם. היה צריך לעבד מתכות וחומרים אחרים, לייצר חלקים, להרכיב אותם, לארוז את המצלמה ולהוביל אותה. כל זה כבר קרה.
אם המצלמה עדיין קיימת ואפשר להשתמש בה, הרי שהערך שהושקע בייצורה עדיין נמצא בידיים שלנו. אם זורקים אותה ומייצרים מוצר אחר במקומה, מתחיל תהליך חדש. אם מתקנים אותה או מעבירים אותה לאדם אחר שימשיך להשתמש בה, אנחנו מאריכים את חייו של מוצר שכבר נוצר.
וזה אחד הרעיונות המרכזיים של כלכלה מעגלית.
שימוש חוזר – לפעמים הפעולה הפשוטה היא החשובה ביותר
כאן אנחנו מגיעים למושג שקל מאוד להבין אבל קל גם לזלזל בו: שימוש חוזר.
המשרד להגנת הסביבה מגדיר שימוש חוזר כשימוש נוסף במוצרים שנאספו לאחר השימוש, לצורך המטרה שלשמה נוצרו. בין הדוגמאות שמביא המשרד נמצאות רכישה ומכירה של מוצרים מיד שנייה וספריות השאלה.
הדבר המעניין הוא ששימוש חוזר אינו המצאה חדשה. במשך דורות היה טבעי להעביר בגדים בין בני משפחה, לתקן רהיטים, למסור ספרים, להשתמש בצנצנת פעם נוספת או למכור חפץ שכבר אין בו צורך.
מה שהשתנה במידה רבה הוא עולם הצריכה שסביבנו. כאשר מוצרים חדשים נעשו זמינים וזולים יותר, האפשרות להחליף במקום לתקן הפכה לעיתים קלה מאוד.
השימוש החוזר מזכיר לנו אפשרות אחרת: חפץ שסיים את תפקידו אצל אדם אחד לא בהכרח סיים את חייו.
יש הבדל עצום בין "אני לא צריך את זה" לבין "אף אחד לא צריך את זה"
זו אולי אחת ההבחנות החשובות ביותר במאמר כולו. אנחנו נוטים להסתכל על חפצים מנקודת המבט שלנו. אני כבר לא משתמש במצלמה הזאת, אני כבר לא צריך את הכיסא, אין לי מקום לתקליטים האלה או הילדים גדלו מהבגדים. אבל אף אחד מהמשפטים האלה לא אומר שהמוצר הפך לפסולת.
הוא פשוט איבד את השימוש שלו עבור אדם מסוים. עבור מישהו אחר, אותו מוצר יכול להיות שימושי לחלוטין. כאן נכנסים לתמונה מסירה, תרומה, מכירה, השאלה ויד שנייה.
לא כל שימוש חוזר חייב להיות יצירתי
לפעמים מדברים על שימוש חוזר ומיד חושבים על הפיכת צמיג לכיסא או בקבוק לעציץ. אלה יכולים להיות רעיונות מעניינים, אבל השימוש החוזר הפשוט ביותר הוא לעיתים הרבה פחות דרמטי: להמשיך להשתמש במוצר בדיוק כפי שהוא.
כוס נשארת כוס, מצלמה נשארת מצלמה, פטיפון נשאר פטיפון וספר נשאר ספר. אם המוצר עדיין ממלא את התפקיד שעבורו נוצר, אין הכרח להמציא עבורו שימוש חדש כדי להעניק לו חיים נוספים.
שימוש חוזר או מיחזור – מה ההבדל?
כאן כדאי לעצור, כי שני המושגים האלה מתערבבים לא מעט. נניח שיש לנו כיסא ישן. אם אנחנו מעבירים אותו למשפחה אחרת שממשיכה לשבת עליו, מדובר בשימוש חוזר. אם מפרקים אותו ומעבדים את החומרים שלו כדי לייצר מהם מוצרים אחרים, אנחנו כבר מדברים על מיחזור.
שימוש חוזר
המוצר עצמו ממשיך לשמש.
מיחזור
שומרים על הערך של החומרים לאחר שהמוצר עצמו הגיע לסוף דרכו.
מיחזור – חשוב מאוד, אבל הוא לא תמיד הצעד הראשון
מיחזור הפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם שמירה על הסביבה, ובצדק יש לו תפקיד חשוב. כאשר מוצר כבר אינו יכול לשמש, מיחזור עשוי לאפשר לחומרים מסוימים לחזור למערכת הכלכלית במקום להפוך לפסולת.
אבל יש פרט חשוב שלפעמים הולך לאיבוד: מיחזור אינו האפשרות היחידה, ולעיתים אפילו אינו האפשרות הראשונה שכדאי לבדוק.
במדיניות הטיפול בפסולת של המשרד להגנת הסביבה בישראל קיים מדרג ברור. שימוש חוזר נמצא לפני מיחזור בהיררכיית הטיפול בפסולת.
למה לא פשוט למחזר הכול?
מפני שגם מיחזור הוא תהליך. צריך לאסוף, לשנע, למיין, לעיתים לפרק, לעבד ולבסוף לייצר חומר או מוצר חדש. בנוסף, לא כל חומר ניתן למיחזור באותה קלות או באותה איכות, ומוצרים שמורכבים מחומרים רבים עלולים להיות מורכבים יותר לטיפול.
לכן קיימת שאלה שכדאי לשאול לפני שאנחנו שואלים לאיזה פח להשליך מוצר: האם הוא בכלל צריך להפוך לפסולת עכשיו? אם התשובה היא לא, ייתכן ששימוש חוזר, תיקון או העברה לאדם אחר יהיו אפשרויות מתאימות יותר.
מדרג קטן שכדאי לזכור
העיקרון אינו שצריך להציל כל חפץ בכל מחיר, אלא ש הפח אינו חייב להיות האפשרות הראשונה.
יד שנייה – חפץ אחד, יותר מחיים אחד
עכשיו אנחנו מגיעים למקום שבו כל הרעיונות שפגשנו מתחברים: יד שנייה. המונח מתאר משהו פשוט מאוד – מוצר שכבר היה בבעלות או בשימוש של אדם אחד ועובר לאדם אחר.
מבחינת קיימות מתרחש כאן משהו מעניין. לא ייצרנו מחדש את החפץ. אנחנו פשוט ממשיכים להשתמש במה שכבר קיים. זה בדיוק אחד הביטויים המעשיים של שימוש חוזר.
יד שנייה היא הרבה יותר מבגדים
כאשר אומרים "יד שנייה", רבים חושבים מיד על אופנה, אבל השוק רחב הרבה יותר. למעשה כמעט כל מוצר שמסוגל להמשיך לבצע את תפקידו יכול, בתנאים המתאימים, לעבור ממשתמש אחד לאחר.
ומה הקשר בין וינטג' לקיימות?
כאן הסיפור נעשה אפילו מעניין יותר. חפצי וינטג' נרכשים מסיבות רבות. יש מי שאוהבים את העיצוב, אחרים מחפשים נוסטלגיה, אספנים מחפשים דגמים מסוימים, חובבי מוזיקה אוהבים ציוד אודיו מתקופות מסוימות וצלמים עשויים ליהנות מהחוויה של צילום בפילם.
אף אחת מהסיבות האלה לא חייבת להיות סביבתית. אבל כאשר חפץ שכבר קיים עשרות שנים עובר לבעלים חדש וממשיך לשמש, הוא משתלב באופן טבעי ברעיון של הארכת חיי מוצרים ושימוש חוזר.
וזה אולי אחד הדברים היפים בעולם הווינטג': החפץ אינו נשמר רק מפני שהוא ישן. הוא ממשיך להיות חלק מהחיים.
מצלמה בת 50 שנה יכולה ללמד אותנו משהו
נניח שמצאנו מצלמה משנות ה-70. מישהו קנה אותה כשהייתה חדשה וצילם בה. אולי היא תיעדה טיולים, משפחה, חתונות או סתם רגעים יומיומיים. לאחר שנים היא עברה לארון, אחר כך למחסן ואולי לבעלים אחר.
עכשיו, עשרות שנים לאחר שיוצרה, מישהו מנקה אותה, בודק את התריס, מסתכל דרך העינית ומגלה שהיא עדיין עובדת. המצלמה הזאת מספרת סיפור על עיצוב וטכנולוגיה, אבל היא מספרת גם סיפור על משך החיים האפשרי של חפצים.
בעולם שבו אנחנו רגילים למדוד את חייהם של מוצרים בשנים ספורות, חפץ שמתפקד אחרי כמה עשורים גורם לנו לפחות לשאול: כמה זמן מוצר באמת צריך לחיות?
אבל בואו לא נהפוך וינטג' לתרופת פלא סביבתית
דווקא כאן חשוב להיות מדויקים. קנייה מיד שנייה אינה הופכת אוטומטית כל החלטה למקיימת. אם אנחנו קונים כמויות עצומות של דברים שאיננו צריכים רק מפני שהם יד שנייה, עדיין מדובר בצריכה.
אם אנחנו נוסעים מרחק גדול במיוחד עבור חפץ חסר שימוש, גם לכך יש השפעה. ויש קטגוריות שבהן מוצר חדש עשוי להיות יעיל או בטוח משמעותית ממוצר ישן.
לכן המסר אינו "ישן תמיד טוב יותר מחדש", אלא: לפני שמייצרים, קונים או זורקים – כדאי לבדוק מה כבר קיים ומה עדיין יכול לשמש. זו גישה הרבה יותר מאוזנת וגם הרבה יותר שימושית.
קיימות מתחילה בשאלות קטנות
אחרי כל המושגים הגדולים – פיתוח בר קיימא, כלכלה מעגלית, משאבי טבע, צריכה וייצור – קל לחשוב שקיימות היא נושא עצום מדי בשביל אדם אחד. אבל בחיי היום-יום אפשר להתחיל משאלות פשוטות מאוד.
לפני שקונים
לפני שזורקים
ורק לאחר שהאפשרויות האלה אינן מתאימות, כדאי לשאול איך נכון לטפל במוצר בסוף חייו. אין צורך להיות מושלמים. קיימות אינה מבחן. היא דרך לחשוב קצת יותר רחוק מהפעולה שאנחנו עושים ברגע זה.
קיימות – בסופו של דבר, מדובר בזמן
התחלנו את המאמר בשאלה כיצד אפשר לענות על הצרכים שלנו היום מבלי לפגוע ביכולת של מי שיחיו כאן בעתיד לענות על הצרכים שלהם. עברנו דרך איכות הסביבה, שמירה על הסביבה, פיתוח בר קיימא וצרכנות בת קיימא.
ראינו כיצד כלכלה מעגלית מנסה להאריך את הזמן שבו מוצרים וחומרים נשארים במערכת. הבנו ששימוש חוזר ומיחזור אינם אותו הדבר וגילינו שגם פעולה פשוטה כמו להעביר חפץ מיד אחת לאחרת יכולה להשתלב בתוך תמונה גדולה הרבה יותר.
זמן.כמה זמן משאב יכול להספיק, כמה זמן מערכת טבעית יכולה להמשיך לתפקד, כמה זמן מוצר יכול לשמש וכמה רחוק לעתיד אנחנו מוכנים להסתכל כאשר אנחנו מקבלים החלטה היום.
לא נוכל לשמור כל חפץ לנצח, לא נוכל להימנע מכל פסולת ולא כל דבר ישן צריך להישאר איתנו. אבל אפשר להתחיל לראות את הדברים שסביבנו קצת אחרת.
לא רק לפי השאלה "כמה זה עולה?", אלא גם מאיפה זה הגיע, כמה זמן זה יכול לשמש, האם אפשר לתקן את זה, האם מישהו אחר יכול להשתמש בזה אחרינו ומה יקרה לזה בסוף.
כי לפעמים הדרך לקיימות אינה מתחילה בהמצאה חדשה. לפעמים היא מתחילה בכך שאנחנו מפסיקים למהר לוותר על מה שכבר יש.
שאלות ותשובות על קיימות
מה זה קיימות?
קיימות היא תפיסה שבוחנת כיצד ניתן לספק את הצרכים האנושיים בהווה תוך שמירה על היכולת של הדורות הבאים לספק את צורכיהם. היא משלבת שיקולים סביבתיים, חברתיים וכלכליים ולא עוסקת רק בשמירה על הטבע.
מה ההבדל בין קיימות לאיכות הסביבה?
איכות הסביבה מתמקדת במצב הסביבה ובהשפעות שונות עליה, כמו זיהום אוויר, מים וקרקע ופגיעה במערכות טבעיות. קיימות היא תפיסה רחבה יותר, הכוללת גם היבטים חברתיים וכלכליים ושואלת כיצד מערכות יכולות להתקיים לאורך זמן.
מהו פיתוח בר קיימא?
פיתוח בר קיימא הוא פיתוח שמנסה לענות על צורכי ההווה מבלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לענות על הצרכים שלהם. המשמעות אינה לעצור פיתוח, אלא לבחון כיצד אפשר לקדם כלכלה, חברה ואיכות חיים תוך התחשבות במשאבים ובסביבה.
מהי צרכנות בת קיימא?
צרכנות בת קיימא היא גישה לצריכה שמתחשבת לא רק במחיר ובתועלת המיידית של מוצר, אלא גם במשך השימוש בו, במשאבים שנדרשו לייצורו, באפשרות לתקן או להשתמש בו מחדש ובמה שיקרה לו בסוף חייו.
מהי כלכלה מעגלית?
כלכלה מעגלית היא מודל שמנסה לשמור מוצרים וחומרים בשימוש זמן רב ככל האפשר באמצעות פעולות כמו שימוש חוזר, תיקון, שיפוץ, שיתוף ומיחזור. בכך היא שונה מהמודל הליניארי של ייצור, שימוש והשלכה.
מה ההבדל בין שימוש חוזר למיחזור?
בשימוש חוזר המוצר עצמו ממשיך לשמש. במיחזור המוצר מגיע לסוף השימוש בו ומעבדים את החומרים שממנו הוא עשוי כדי להשתמש בהם מחדש. במדיניות הטיפול בפסולת בישראל, שימוש חוזר נמצא במדרג לפני מיחזור.
האם מיחזור הוא הדרך הטובה ביותר לשמור על הסביבה?
מיחזור הוא כלי חשוב, אבל רצוי לחשוב גם על מה שקורה לפניו. מדרג הטיפול בפסולת בישראל נותן עדיפות להפחתה במקור ולשימוש חוזר לפני מיחזור, ולאחר מכן להשבת אנרגיה ולהטמנה.
האם קנייה מיד שנייה קשורה לקיימות?
כן. כאשר מוצר קיים עובר מאדם אחד לאחר וממשיך לשמש, מדובר בשימוש חוזר. המשרד להגנת הסביבה בישראל אף מציין רכישה ומכירה של מוצרי יד שנייה כדוגמה לשימוש חוזר.
האם יד שנייה תמיד טובה יותר ממוצר חדש?
לא בהכרח. הדבר תלוי במוצר, במצבו, במשך השימוש הצפוי, ביעילות שלו ובגורמים נוספים. במקרים מסוימים מוצר חדש עשוי להיות יעיל או בטוח יותר. קיימות אינה כלל של "ישן טוב, חדש רע", אלא ניסיון לבחון את מחזור החיים והתועלת של המוצר בצורה רחבה יותר.
איך אפשר לשלב קיימות בחיי היום-יום?
אפשר להתחיל בצעדים פשוטים: להשתמש במוצרים זמן רב יותר, לתקן כשזה אפשרי והגיוני, למסור או למכור חפצים שאין בהם צורך, לשקול יד שנייה לפני קנייה חדשה ולהימנע מרכישות שאין בהן צורך ממשי.
מה הקשר בין וינטג' לקיימות?
חפץ וינטג' שכבר יוצר בעבר וממשיך לשמש כיום הוא דוגמה אפשרית להארכת חיי מוצר ולשימוש חוזר. עם זאת, וינטג' אינו "מקיים" באופן אוטומטי בכל מצב. הערך הסביבתי תלוי בין היתר בשימוש שנעשה בחפץ ובחלופה שהוא מחליף.
האם קיימות היא באחריות הצרכנים בלבד?
לא. קיימות דורשת פעולה של ממשלות, רשויות, תעשייה, עסקים וצרכנים. החלטות אישיות יכולות להיות חלק מהשינוי, אבל סוגיות סביבתיות גדולות אינן יכולות להיפתר רק באמצעות בחירות קנייה של אנשים פרטיים.
מחשבה אחרונה
בפעם הבאה שאתם מחזיקים חפץ ישן ביד, לפני שאתם שואלים "כמה הוא שווה?", נסו לשאול עוד שאלה: "כמה חיים עוד נשארו בו?" לפעמים התשובה יכולה להפתיע.
-
מבצע!

מצלמת Canon Canonet וינטג׳ – מתחילת שנות ה־60
449 ₪המחיר המקורי היה: 449 ₪.359 ₪המחיר הנוכחי הוא: 359 ₪. הוספה לסל -

מצלמת Yashica Minister וינטג׳ עם נרתיק מקורי – פריט דקורטיבי
129 ₪ הוספה לסל -
נמכר

Olympus PEN EE-2 – מצלמת פילם וינטג׳ יפנית Half Frame
נמכר -

מכונת תפירה וינטג׳ Singer 746 עם ארון עץ מקורי – עובדת
899 ₪ הוספה לסל -

מקדחה ידנית סובייטית וינטג׳ ДР-10А
84 ₪ הוספה לסל -

לייזר דיסק Terminator 2: Judgment Day – Special Edition
69 ₪ הוספה לסל -

חבילת Panasonic DVD + Leonard Cohen + R.E.M
99 ₪ הוספה לסל -
נמכר

וידאו Funai VIP-5000LR MK12 – תקין ועובד
נמכר -
מבצע!

ALFA II / ALFA A.G. SWISS – מצלמת ריינג'פיינדר מסתורית
399 ₪המחיר המקורי היה: 399 ₪.319 ₪המחיר הנוכחי הוא: 319 ₪. הוספה לסל -
מבצע!

רדיו-טייפ וינטג׳ Tensai שהוסב לשעון דקורטיבי
249 ₪המחיר המקורי היה: 249 ₪.179 ₪המחיר הנוכחי הוא: 179 ₪. הוספה לסל -
נמכר

טלוויזיית CRT סגולה Boss Japan BW-553 עם רדיו
נמכר -
מבצע!

מצלמת FED-2 וינטג׳ משנת 1957
299 ₪המחיר המקורי היה: 299 ₪.239 ₪המחיר הנוכחי הוא: 239 ₪. הוספה לסל -

מצלמת פילם וינטג׳ יפנית Petri 7s II
149 ₪ הוספה לסל -
מבצע!

עדשת מגדיל וינטג׳ Janpol Color מבית WZFO
99 ₪המחיר המקורי היה: 99 ₪.79 ₪המחיר הנוכחי הוא: 79 ₪. הוספה לסל -
מבצע!

עדשת ממיר וינטג' Soligor 1.5X – תוצרת יפן
99 ₪המחיר המקורי היה: 99 ₪.79 ₪המחיר הנוכחי הוא: 79 ₪. הוספה לסל -

דורון מזר – אני חוזר הביתה מקסי סינגל ויניל
179 ₪ הוספה לסל

